חברון, 24 באוגוסט 1929: הטבח ששם קץ לקהילה יהודית בת ארבע מאות שנה

תשע־עשרה שנה לפני הקמת מדינת ישראל ושלושים ושמונה שנה לפני מלחמת ששת הימים איבדה חברון שביהודה בתוך יומיים קהילה יהודית שישבה בה ברציפות מאז המאה ה־16, בעיר ששמה שזור במקרא. הטבח ב־23 וב־24 באוגוסט 1929 גבה את מספר הקורבנות הגדול ביותר במאורעות שפקדו את ארץ ישראל המנדטורית באותו שבוע. הוא חשף גם פן אחר של יחסי השכנות: משפחות ערביות מחברון סיכנו את חייהן כדי להסתיר יהודים. זה סיפורם של האירועים, של המסקנות שהסיקה מהם ועדת חקירה בריטית ושל מה שעבר על העיר מאז, ובכלל זה הטבח שביצע יהודי במתפללים מוסלמים ב־1994.

חברון לפני 1929: קהילה ותיקה וענייה

לפי המסורת היהודית, בחברון שוכנת מערת המכפלה, מקום קבורתם של אברהם, יצחק ויעקב לפי ספר בראשית. היא גם הייתה בירתו הראשונה של דוד המלך. בשלטון העות׳מאני ואחריו בשלטון המנדט הבריטי נאסרה על יהודים הכניסה למתחם הקבר ³.

ראשיתה של הקהילה בעת החדשה במאה ה־16. ב־1540 קנה הרב מלכיאל אשכנזי קרקע והקים עליה את הרובע היהודי ואת בית הכנסת אברהם אבינו ¹². הקהילה שקמה במקום הייתה ספרדית, מיוצאי גירוש ספרד. אנשיה דיברו ערבית וחיו במשך מאות שנים בקרב שכניהם המוסלמים. במאה ה־19 הצטרפו אליהם יהודים אשכנזים, בעיקר חסידי חב״ד ³¹².

בשנים 1924–1925 עבר חלק מישיבת ״כנסת ישראל״ הליטאית הגדולה מסלבודקה לחברון. ב־1929 למדו בה קרוב ל־200 תלמידים והיא הייתה הישיבה הגדולה בארץ. כמה מתלמידיה באו מארצות הברית ¹⁰¹². הצעירים הללו חיו בנפרד הן מבני הקהילה הספרדית והן מהערבים ושינו את פני הקהילה. ערב המאורעות חיו בחברון כ־700 עד 800 יהודים ³⁹.

הרקע: המאבק על הכותל וגל השמועות

ראשית האירועים הייתה בירושלים, בכותל המערבי. ביום הכיפורים ב־1928 סילקה המשטרה הבריטית מחיצה שהעמידו מתפללים יהודים בין גברים לנשים בסמטת התפילה הצרה. המקרה הפך לסוגיה מדינית ודתית, ומספר המוסלמים שפקדו את הסמטה גדל ⁸. המופתי הגדול של ירושלים, חאג׳ אמין אל־חוסייני, הפך את הכותל למוקד מאבק מוסלמי. בסוף יולי 1929 קיבל מהבריטים היתר לפתוח שער גישה חדש למתחם המסגדים בהר הבית. ב־2 באוגוסט נשבעו לפניו אנשי האגודה להגנת אל־אקצא ⁸. על אותו אדם, שתים־עשרה שנה אחר כך בברלין, ראו המופתי של ירושלים אצל היטלר.

ב־15 באוגוסט 1929, צום תשעה באב, צעדו לכותל כ־300 צעירים יהודים, רבים מהם חברי בית״ר, עם דגל כחול־לבן ובקריאות ״הכותל שלנו״. המצעד היה מתריס אך משתתפיו לא נהגו באלימות. אף על פי כן התפשטו מיד שמועות שווא על תקיפת מוסלמים ⁸. למחרת, 16 באוגוסט, ירדה לכותל תהלוכה שארגנה המועצה המוסלמית העליונה ממסגד אל־אקצא. מתפללים יהודים הוכו, ספר תורה נקרע וסידורי תפילה הועלו באש ¹⁸. בימים הבאים נהרג צעיר יהודי בדרך יפו בירושלים ⁸.

בלילה שבין 22 ל־23 באוגוסט החלו כפריים חמושים להתכנס באל־אקצא ⁸. ביום שישי, 23 באוגוסט, לאחר התפילה, נפוצה שמועה שיהודים הרגו שני ערבים. אלימות פרצה בירושלים ועוד באותו יום התפשטה ברחבי הארץ ¹. ארגון ההגנה הציע לשלוח אנשים לחברון. נכבדי הקהילה דחו את ההצעה, מתוך אמונה ששכניהם ובעלי הבתים הערבים שלהם יגנו עליהם ¹.

23–24 באוגוסט 1929: יומיים בחברון

ביום שישי אחר הצהריים, 23 באוגוסט, יידו צעירים ערבים אבנים בתלמידי הישיבה. בבניין הישיבה נרצח התלמיד שמואל רוזנהולץ, הקורבן הראשון ³⁴. במשטרת חברון שירת שוטר בריטי אחד, מפקדה ריימונד קפראטה ¹³⁹.

בשבת, 24 באוגוסט, בסביבות שמונה בבוקר, פרץ המון חמוש בסכינים ובגרזנים אל הרובע היהודי ועבר מבית לבית ⁴¹⁰. הרב יעקב יוסף סלונים, ראש רבני האשכנזים בחברון, שרד ומסר עדות לסוכנות הידיעות היהודית JTA. בנו אליעזר דן נרצח. הרב הראשי הספרדי היה מאיר פרנקו ⁹¹⁷. אליעזר דן סלונים פתח את ביתו בפני מי שחששו לחייהם. יותר משליש מנרצחי אותו יום נרצחו שם ⁴¹¹. כמה מהגופות הושחתו ¹. הנציב העליון הבריטי ג׳ון צ׳נסלור כתב לימים: ״אינני סבור שההיסטוריה רשמה זוועות רבות גרועות מאלה במאות השנים האחרונות״ ⁸.

מניין הנרצחים היהודים המקובל ביותר הוא 67, גברים, נשים וילדים. 12 מהם ספרדים ו־55 אשכנזים. בין הנרצחים היו 24 תלמידי ישיבה, מהם שמונה אמריקאים. עוד כמה עשרות נפצעו ³⁸¹⁰¹¹. בערב 25 באוגוסט שלח הקונסול הכללי האמריקאי בירושלים פול נבאנשו מברק לוושינגטון ובו מניין ראשוני של 45 הרוגים, 51 פצועים קשה ו־20 פצועים קל. בין ההרוגים מנה אז 12 תלמידים אמריקאים ⁵.

הניצולים רוכזו בתחנת המשטרה בבית רומנו ושהו בה שלושה ימים. מדי לילה הורשו עשרה גברים לצאת ולקבור את מתי היום בבית העלמין היהודי העתיק ⁴. שלושה ימים לאחר הטבח פינו הבריטים לירושלים את 484 הניצולים, בהם 153 ילדים. הפצועים טופלו בבית החולים הדסה ³⁹. בית הכנסת אברהם אבינו ובתי המגורים נבזזו ⁴.

השכנים שהסתירו יהודים

לא כל העיר נטלה חלק בטבח. משפחות ערביות בחברון פתחו את דלתן לשכניהן היהודים, לעיתים תוך עימות ישיר עם ההמון. בעל הבית אבו שאכר חסם בגופו את הכניסה לבית שבו הסתתרו כמה מבני משפחת סלונים. בעל בית אחר סירב לפתוח את הדלת להמון בשעה שתלמיד הישיבה דב כהן, בן 17, הסתתר בבור בביתו ⁹¹⁰. שכן בשם אבו עיד זייתון, אחיו ובנו הגנו בחרב שלופה על משפחתה של זמירה מני עד שהגיע שוטר ⁴. ההיסטוריון הלל כהן מזכיר את משפחות קסטל, אבושדיד וקפילוטו, שהתחננו בפני שכניהן: ״הלא אחים אנחנו?״ ⁶.

המספרים משתנים ממקור למקור. לאחר הטבח ערכו הרבנים פרנקו וסלונים רשימה ובה שמותיהם של 19 מצילים ערבים ⁴⁹. ברשימות אחרות נמנו 22 משפחות שהצילו ״עשרות, אם לא מאות״ יהודים ³. בביקורת שכתב דובנוב על ספרו של הלל כהן מוזכרות 28 משפחות ⁷.

מניין הנפגעים בארץ וועדת שו

האלימות נמשכה עד 1 בספטמבר ופגעה גם בצפת ⁶⁷. ברחבי הארץ נרצחו 133 יהודים ומאות נפצעו. 116 ערבים נהרגו, רובם מאש המשטרה והצבא הבריטיים במהלך השבת הסדר. לפי מניינים אחרים נהרגו 110 ערבים ⁴⁷. הלל כהן מזכיר שגם יהודים הרגו ערבים חפים מפשע באותם ימים. האימאם של מסגד אבו כביר ליד יפו נרצח בידי קבוצה בהנהגת שוטר יהודי. במקרים אחרים הצילו יהודים ערבים מלינץ׳ בירושלים ⁶⁷.

ב־4 בספטמבר 1929 מינתה לונדון ועדת חקירה בראשות המשפטן סר וולטר שו. הדוח שלה פורסם במרץ 1930 ². לפי מסקנותיה, האלימות שפרצה בירושלים ב־23 באוגוסט הייתה מלכתחילה התקפה של ערבים על יהודים, אך לא תוכננה מראש. בחברון, כתבה, ״רק בקושי נמנע טבח של כלל הקהילה היהודית״ ¹². הוועדה קבעה שהמופתי לא ארגן את המאבק סביב הכותל מתוך כוונה לעורר מהומות. הנרי סנל מהלייבור צירף דעת מיעוט ². הוא ייחס למופתי אחריות רבה יותר להתססה ומתח עליו ביקורת על שלא ניסה לרסנה ¹⁸. הוועדה ראתה את שורש האירועים בחששותיהם של חלק מערביי ארץ ישראל לעתידם הפוליטי, הלאומי והכלכלי לנוכח הקמת הבית הלאומי היהודי, העלייה ורכישות הקרקעות ². הוועד הלאומי והסוכנות היהודית דחו את המסקנות ².

בעקבות הדוח פרסמה ממשלת בריטניה ב־21 באוקטובר 1930 את הספר הלבן של הלורד פספילד, שהגביל את העלייה היהודית ואת רכישת הקרקעות בידי יהודים. בעקבות מחאות ריכך ראש הממשלה רמזי מקדונלד את ההגבלות במכתב ששלח לחיים ויצמן ב־13 בפברואר 1931 ¹⁶.

השיבה ב־1931 והפינוי הבריטי ב־1936

ב־1931 שבה חלק מהקהילה לחברון בהנהגת הרב חיים בג׳איו ⁹¹². הניסיון נמשך חמש שנים. ב־23 באפריל 1936, בראשית המרד הערבי הגדול, פינו השלטונות הבריטיים את המשפחות היהודיות שחזרו ³¹². לפי תיאור מקומי של תולדות משפחת בג׳איו, משפחת יעקב עזרא נותרה בחברון עד 1947 ¹⁹.

חברון עברה לשליטת ירדן ב־1948. ב־24 באפריל 1950 הכריזה ירדן על סיפוח הגדה המערבית ⁴²⁰. בתקופת השלטון הירדני נהרסו הרובע היהודי ובית העלמין העתיק. שטח בית הכנסת אברהם אבינו שימש להשלכת פסולת ולמכלאת בהמות ¹². גורל הקהילה השתלב בגורלן של קהילות יהודיות בארצות ערב באותן שנים. ראו יציאת היהודים מארצות ערב.

אחרי 1967: קריית ארבע, הרובע היהודי, 1994 ו־1997

צה״ל נכנס לחברון ב־8 ביוני 1967 ¹². ניצולים ממאורעות 1929 ניסו לקבל בחזרה את בתיהם, אך הממשלה התנגדה ⁴. באפריל 1968 שכרה קבוצה בראשות הרב משה לוינגר את מלון פארק לקראת פסח והודיעה שלא תעזוב. כעבור חמישה שבועות שיכנה אותה הממשלה בבניין סמוך של הממשל הצבאי ¹²¹³. ב־1970 אישרה ממשלת גולדה מאיר את הקמת קריית ארבע במבואות חברון. התושבים הראשונים נכנסו ב־1971 ובסתיו 1972 נמסרו 105 דירות ¹²¹³.

ב־1979 עברו נשים וילדים מקריית ארבע להתגורר בבית הדסה שבמרכז העיר. במאי 1980 נרצחו שישה תלמידי ישיבה מול הבניין. הממשלה החליטה אז להקים מחדש קהילה יהודית בעיר עצמה ¹²¹³. ב־1996 חיו בה כ־450 יהודים לצד 100,000 פלסטינים ¹³.

ב־25 בפברואר 1994 פתח ברוך גולדשטיין, רופא מקריית ארבע, באש על מוסלמים שהתפללו במערת המכפלה ורצח 29 מהם ¹²¹³¹⁵. ועדת החקירה הממלכתית בראשות נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר קבעה ביוני 1994 כי פעל לבדו. היא המליצה לאסור על מתנחלים ועל חיילים שאינם בתפקיד להיכנס למתחם בנשק, להפריד בין אזורי התפילה ליהודים ולמוסלמים ולפעול בנחישות נגד תנועות כך וכהנא חי, שכבר הוצאו מחוץ לחוק ¹⁵.

ב־17 בינואר 1997 חתמו ישראל ואש״ף בירושלים על פרוטוקול חברון. שטח H1, כ־80% מן העיר, הועבר לאחריות המשטרה הפלסטינית. בשטח H2, שבו מתגוררים יהודי העיר, נותרה האחריות הביטחונית בידי ישראל. עוד הוקם כוח נוכחות בינלאומית זמנית בחברון (TIPH) ¹²¹⁴. ב־2019 העריך קולין שינדלר כי במרכז חברון מתגוררים כמה מאות יהודים, בקרב כ־250,000 תושבים ערבים ¹¹.

כרונולוגיה

• 1540 — הרב מלכיאל אשכנזי קונה קרקע ומקים את הרובע היהודי ואת בית הכנסת אברהם אבינו ¹².
• 1924-1925 — ישיבת ״כנסת ישראל״ מסלבודקה עוברת לחברון ¹⁰¹².
• יום הכיפורים 1928 — המשטרה הבריטית מסלקת מחיצה שהציבו מתפללים יהודים בכותל המערבי. תחילת ״המחלוקת על הכותל״ ⁸.
• 1929-08-15 — כ־300 צעירים יהודים צועדים לכותל. 16 באוגוסט — הפגנת נגד מוסלמית, סידורי תפילה מועלים באש ¹⁸.
• 1929-08-23 — פורצת אלימות בירושלים. אחר הצהריים נרצח הקורבן הראשון בחברון ¹³⁴.
• 1929-08-24 — הטבח בחברון. לפי המניין המקובל ביותר נרצחים 67 יהודים ³¹¹.
• 1929-08-27 — 484 הניצולים מפונים לירושלים ³.
• 1929-09-04 — ועדת שו מתמנה. הדוח שלה מתפרסם במרץ 1930 ².
• 1930-10-21 — הספר הלבן של פספילד. 1931-02-13 — מכתב מקדונלד לוויצמן ¹⁶.
• 1931 — חלק מהקהילה חוזר בהנהגת הרב בג׳איו ⁹¹².
• 1936-04-23 — הבריטים מפנים את בני הקהילה שחזרו ב־1931 ³¹². לפי תיאור מקומי של תולדות משפחת בג׳איו, משפחת יעקב עזרא נשארת בחברון עד 1947 ¹⁹.
• 1948 — חברון עוברת לשליטת ירדן. הסיפוח מוכרז ב־24 באפריל 1950 ⁴²⁰.
• 1967-06-08 — צה״ל נכנס לחברון ¹².
• 1968-04 — קבוצתו של משה לוינגר משתכנת במלון פארק לקראת פסח. ליל הסדר הראשון חל בערב 12 באפריל ¹²¹³²¹. 1970–1971 — הקמת קריית ארבע ¹²¹³.
• 1979 — ההתיישבות בבית הדסה. מאי 1980 — שישה יהודים נרצחים מול הבניין ¹²¹³.
• 1994-02-25 — ברוך גולדשטיין רוצח 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה. יוני 1994 — דוח ועדת שמגר ¹⁵.
• 1997-01-17 — פרוטוקול חברון מחלק את העיר לשטחי H1 ו־H2 ¹⁴.

מקורות

1. Sir Walter Shaw et al., « Report of the Commission on the Palestine Disturbances of August 1929 » (Cmd. 3530, mars 1930), extraits reproduits dans Terrorism: Essential Primary Sources, Encyclopedia.com, https://www.encyclopedia.com/politics/energy-government-and-defense-magazines/hebron-massacre
2. Shira Klein, « The Shaw Commission and British Disillusionment with Zionism », Center for Online Judaic Studies, https://cojs.org/?p=8192
3. Jewish Virtual Library, « The Hebron Massacre of 1929 », https://www.jewishvirtuallibrary.org/the-hebron-massacre-of-1929
4. Jewish Virtual Library, « Pre-State Israel: The Hebron Massacre (August 1929) », https://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/History/hebron29.html
5. Paul Knabenshue, consul général des États-Unis à Jérusalem, télégramme au secrétaire d'État, 25 août 1929, Foreign Relations of the United States, 1929, vol. III, doc. 21, Office of the Historian, https://history.state.gov/historicaldocuments/frus1929v03/d21
6. Hillel Cohen, « How the 1929 Hebron massacre invigorated the Zionist movement », +972 Magazine (trad. de l'hébreu, paru d'abord dans Haokets), 5 mars 2013, https://972mag.com/how-the-1929-hebron-massacre-invigorated-the-zionist-movement/67101/
7. Arie Dubnov, « Arie Dubnov on Hillel Cohen's Year Zero of the Arab-Israeli Conflict » (recension de Hillel Cohen, Year Zero of the Arab-Israeli Conflict: 1929, Brandeis University Press, 2015), Marginalia Review of Books, 1er février 2016, https://themarginaliareview.com/?p=8399
8. Yardena Schwartz, « Western Wall, 1929: A Tisha B'av protest is ground zero of the Arab-Israeli conflict » (extrait de Ghosts of a Holy War), The Times of Israel, 2 août 2025, https://www.timesofisrael.com/western-wall-1929-a-tisha-bav-protest-is-ground-zero-of-the-arab-israeli-conflict/
9. Toby Klein Greenwald, « The Hebron Massacre » (version abrégée d'un article de Jewish Action, été 2004), Aish.com, https://aish.com/53789612/
10. Bayla Sheva Brenner et Toby Klein Greenwald, « Remembering the 1929 Hebron Massacre », Jewish Action (Orthodox Union), été 2019, https://jewishaction.com/jewish-world/history/remembering-the-1929-hebron-massacre/
11. Colin Shindler, « Hebron 1929 », The Jewish Chronicle, 5 septembre 2019 (reproduit sur le site de l'auteur), https://www.colinshindler.com/hebron-1929/
12. Communauté juive d'Hébron, « History of Hebron: a time line » (site de la communauté juive d'Hébron ; source partisane, utilisée pour les dates locales), https://hebron.org.il/en/history-of-hebron-a-time-line/
13. Jewish Telegraphic Agency, « Behind the headlines: Hebron historically at center of Israeli-Palestinian conflict », 1997, https://jta.org/archive/behind-the-headlines-hebron-historically-at-center-of-israeli-palestinian-conflict-2
14. Gouvernement d'Israël et OLP, « Protocol Concerning the Redeployment in Hebron », 17 janvier 1997, texte reproduit par l'Avalon Project (Yale), https://cdn.britannica.com/primary_source/avalon/20th_century/hebron.asp
15. Jewish Telegraphic Agency, « Hebron massacre inquiry exonerates government, IDF; blames Goldstein only », 27 juin 1994, https://www.jta.org/archive/hebron-massacre-inquiry-exonerates-government-idf-blames-goldstein-only
16. Jewish Virtual Library, « British Palestine Mandate: British White Papers » (Livre blanc de Passfield, 21 octobre 1930 ; lettre MacDonald, 13 février 1931), https://www.jewishvirtuallibrary.org/the-british-white-papers
17. JTA, témoignage du père survivant, https://www.jta.org/archive/eye-witnesses-describe-horrors-of-the-moslem-arabs-attacks-at-hebron-on-saturday-august-24
18. Dissidence de Snell, https://www.jta.org/archive/snell-attributes-greater-responsibility-to-mufti-and-arab-executive-leaders-blamed-for-innovations
19. Famille Ezra, histoire locale, https://hebron.org.il/en/the-bajayo-family-and-the-last-rabbi-of-hebron/
20. Annexion de 1950, https://ecf.org.il/issues/issue/134
21. Pessa’h 1968, https://www.hebcal.com/holidays/pesach-1968

העיקר ב־30 שניות

למי שאין זמן לקרוא הכול: העובדות שכדאי לזכור, וקישור לשיתוף.

1. לפי המניין המקובל, ב־23 וב־24 באוגוסט 1929 רצחו פורעים ערבים בחברון 67 יהודים, גברים, נשים וילדים, ובהם 24 תלמידי ישיבה. בעיר הוצב שוטר בריטי אחד בלבד.
2. משפחות ערביות בחברון סיכנו את חייהן והסתירו שכנים יהודים. ברשימה אחת מופיעים שמותיהם של 19 מצילים. הבריטים פינו את הניצולים לירושלים.
3. קהילת חברון בת מאות השנים חרבה 19 שנה לפני קום ישראל. כמה מבניה חזרו ב־1931 ופונו שוב ב־1936. ב־25 בפברואר 1994 רצח שם ברוך גולדשטיין 29 מתפללים מוסלמים.

שיתוף WhatsApp Telegram X Facebook E-mail העתקת קישור הורדת כרטיס הסיכום כתמונה

טעות? מקור חסר? כתבו לנו : אנחנו מתקנים טעויות ומציינים מה תוקן.