כשברית המועצות סייעה להקמת ישראל: גרומיקו באו״ם, הנשק הצ׳כי והקרע שבא אחר כך

ב־14 במאי 1947 עלה דיפלומט לדוכן הנואמים של עצרת האו״ם בניו יורק. הוא ייצג את ברית המועצות של סטלין, משטר שנאבק מאז ומתמיד בציונות. דבריו הפתיעו את הנוכחים: העם היהודי סבל במלחמה יותר מכל עם אחר, שום מדינה במערב אירופה לא הצליחה להגן עליו, ויהיה זה עוול לשלול ממנו מדינה משלו. מעט יותר משנה אחר כך, ב־29 במאי 1948, תקפו ארבעה מטוסי קרב שסיפקה צ׳כוסלובקיה בהסכמת מוסקבה טור מצרי ליד איסדוד. חלקם בעצירת התקדמות הטור עדיין שנוי במחלוקת ¹²¹⁶¹⁷.

הפרשה מקשה הן על מי שמציג את ישראל כ״יציר כפיו של המערב״ והן על מי שזוכר מברית המועצות רק את האנטי־ציונות של שנות השבעים. אלה העובדות, על תאריכיהן ומקורותיהן.

נאום גרומיקו, 14 במאי 1947

באביב 1947 העבירה בריטניה, מעצמת המנדט, את שאלת ארץ ישראל לאו״ם. העצרת הכללית התכנסה למושב מיוחד כדי להקים ועדת חקירה שנודעה לאחר מכן בשם אונסקו״פ. בישיבת המליאה ה־77, ב־14 במאי, הציג נציגה הקבוע של ברית המועצות אנדריי גרומיקו את העמדה הסובייטית ¹².

כך בתרגום מן הפרוטוקול הרשמי: ״במלחמה האחרונה ידע העם היהודי כאב וסבל יוצאי דופן. [...] מספרם הכולל של בני האוכלוסייה היהודית שנספו מידי התליינים הנאצים נאמד בכשישה מיליון. רק כמיליון וחצי יהודים שרדו את המלחמה במערב אירופה״. גרומיקו הזכיר את ״מאות אלפי היהודים״ שעדיין נדדו באירופה ואת מחנות העקורים ¹.

ואז באו הדברים שהותירו רושם עז על השומעים: ״העובדה ששום מדינה במערב אירופה לא הייתה מסוגלת להגן על זכויותיו היסודיות של העם היהודי ולהגן עליו מפני אלימותם של התליינים הפשיסטים מסבירה את שאיפת היהודים להקים מדינה משלהם. יהיה זה עוול להתעלם מכך ולשלול מן העם היהודי את הזכות לממש את שאיפתו״. ¹²

גרומיקו הזכיר במפורש את החלוקה כפתרון שני למקרה שמדינה משותפת לא תהיה בת ביצוע. הוא מנה שני פתרונות ״צודקים״: מדינה אחת לערבים וליהודים ובה שוויון זכויות, או, ״אם יתברר שאי אפשר להוציא תוכנית זו לפועל״ בשל הידרדרות היחסים בין יהודים לערבים, ״חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות עצמאיות, האחת יהודית והאחרת ערבית״ ¹². כעבור חצי שנה הצביעה מוסקבה בעד האפשרות השנייה.

מדוע? מן הארכיונים הסובייטיים שחקר ההיסטוריון לורן רוקר עולה שהקו המדיני נקבע כבר באפריל 1947: להחליש את בריטניה במזרח התיכון, ״לנצל את הסתירות בין לונדון לוושינגטון״ ולרכוש יוקרה בקרב יהודי העולם ³⁴.

ההצבעה בכ״ט בנובמבר 1947

ב־29 בנובמבר 1947, בישיבת המליאה ה־128, קיבלה העצרת הכללית את החלטה 181 (II), ״עתיד הממשל בארץ ישראל״. ההחלטה קבעה חלוקה למדינה יהודית ולמדינה ערבית, איחוד כלכלי ומעמד בינלאומי לירושלים. במניין הרשמי היו 33 בעד, 13 נגד ו־10 נמנעות ⁵⁶.

בין 33 התומכות היו ארצות הברית, צרפת וברית המועצות, וכן אוקראינה ובלארוס, שתי הרפובליקות הסובייטיות שלהן מושב משלהן, ולצדן פולין וצ׳כוסלובקיה. בריטניה נמנעה וכמוה יוגוסלביה של טיטו. 13 קולות המתנגדים באו ממדינות ערביות ומוסלמיות החברות באו״ם, מהודו, מיוון ומקובה ⁷. לאישור ההחלטה נדרש רוב של שני שלישים. רוקר מציין ש״ברית המועצות הבטיחה את הצבעתן בעד של בלארוס, אוקראינה, פולין וצ׳כוסלובקיה״ ³. גם ארצות הברית וגם ברית המועצות תמכו. בתוצאה של 33 מול 13, שינוי הצבעתה של אחת משתי המעצמות לבדה לא היה מכשיל את ההחלטה ⁵⁶⁷.

17 במאי 1948: מוסקבה מכירה בישראל

ביום שישי, 14 במאי 1948, הכריז דוד בן־גוריון על הקמת מדינת ישראל. עוד באותו היום הכיר הנשיא טרומן בממשלה הזמנית כרשות השלטון ״דה פקטו״ של המדינה החדשה. בן־גוריון הודה לו ב־16 במאי והשתמש באותו ניסוח ⁸⁹.

במקביל שלח שר החוץ משה שרתוק (שרת) מברק לוויאצ׳סלב מולוטוב וביקש הכרה סובייטית. התשובה שודרה בליל 17 במאי ברדיו מוסקבה: ״ממשלת ברית המועצות החליטה להכיר רשמית במדינת ישראל ובממשלתה הזמנית״. סוכנות הידיעות AP ציינה שמולוטוב לא השתמש במונח ״דה פקטו״ ואף לא ב״דה יורה״, אך דיבר על מדינה ״ריבונית״. בלונדון ראו בכך הכרה רחבה מן הנוסח האמריקאי ⁹. שתי האיגרות פורסמו בעיתונות הסובייטית ב־18 במאי ¹⁰. זו הייתה ההכרה המלאה הראשונה, המכונה ״דה יורה״, שהעניקה מעצמה לישראל.

הנשק הצ׳כוסלובקי ב־1948

להכיר במדינה זה דבר אחד, ולעזור לה לשרוד דבר אחר. בדצמבר 1947 הטילה ארצות הברית אמברגו על אספקת נשק לארץ ישראל ולשכנותיה ¹¹. ארגון ההגנה, שבמאי עתיד היה לעמוד מול צבאות ערב השכנים, מצא ספק בפראג.

המכון להיסטוריה צבאית בפראג (VHÚ) פרסם את פרטי מבצע DI (‏Důvěrné Izrael, ״ישראל — סודי״). הוא החל בינואר 1948, לפני ההפיכה בפראג בפברואר. המשלוח הראשון יצא דרך בלגיה לחיפה ובו 4,500 רובים, 200 מקלעים וחמישה מיליון כדורים. ב־31 במרץ המריא מפראג מטוס ראשון ובו שבעה טונות נשק. בתחילת מאי הועמד שדה התעופה הצבאי בז׳אטץ שבצפון בוהמיה לרשות הרכבת האווירית שהישראלים כינו ״בלק״ ¹²³. בסך הכול סיפקה צ׳כוסלובקיה קרוב ל־35,000 רובים, 9,000 מקלעים, יותר מ־81 מיליון כדורים, 100 מרגמות ו־28 תותחים ¹². מקלעי MG 34 הגיעו ממפעל זברויובקה בברנו, שייצר אותם בעבר לוורמאכט. עד סוף 1948 נמכרו לישראל 7,100 מקלעים מהדגם הזה ¹³. רוקר מעריך את כלל הרכישות בכ־22 מיליון דולר בערכם אז ³.

הפרק הבולט ביותר היה בתחום התעופה. בהיעדר מנועי דיימלר־בנץ צייד מפעל אוויה גופי מטוסים מסוג מסרשמיט Bf 109 במנועי המפציצים יונקרס יומו 211. התוצאה הייתה אוויה S-199, מטוס שנודע בקשיי ההמראה שלו. חוזה מאפריל 1948 נחתם לעשרה מטוסים, אך לבסוף נמסרו 24. הם הגיעו מפורקים והורכבו מחדש בישראל תחת שם הקוד ״סכין״ ¹²¹⁴. הכשרת הטייסים בצ׳סקה בודייוביצה החלה כבר במאי. עד סוף 1948 הוכשרו בצ׳כוסלובקיה 82 טייסים ו־69 אנשי צוות קרקע, ובמחנה ליבאווה הוקמה חטיבה בת 1,335 מתנדבים ¹²¹⁵.

ארבעת מטוסי ה־S-199 הראשונים הגיעו ב־20 במאי 1948. ב־29 במאי הגיע הטור המצרי לגשר עד הלום ליד איסדוד (אשדוד), כשלושים קילומטר מדרום לתל אביב. ארבעת המטוסים תקפו אותו. זו הייתה גיחת הקרב הראשונה של טייסת הקרב הזאת. הטייסים היו לו לנרט, מודי אלון, עזר ויצמן ואדי כהן, שלא חזר. השפעת התקיפה על המצב הצבאי שנויה במחלוקת, אך המצרים לא התקדמו מעבר לנקודה זו. ב־3 ביוני הפיל מודי אלון שני מטוסי דקוטה מצריים שהפציצו את תל אביב ¹⁶¹⁷. בהמשך נמסרו 61 מטוסי ספיטפייר, מהם 18 שהגיעו לישראל בטיסה דרך יוגוסלביה ¹².

מה היה חלקה של מוסקבה? מסמכים שפורסמו מאז שנות התשעים מראים שפראג ניהלה תחילה משא ומתן גם עם מצרים וסוריה. סגן השר הסובייטי זורין הציע ללחוץ על קלמנט גוטוולד שלא למכור נשק לערבים. אחרי פברואר 1948 סיפקה פראג נשק רק לצד הציוני. במוסקבה חששו בעיקר מחשיפת המשלוחים, שהפרו את האמברגו של מועצת הביטחון. זורין המליץ ״להימנע מצעדים שיוכלו לשמש נגדנו״ ³. מוסקבה אפשרה את המהלך והעניקה לו גיבוי בלי לחתום.

גולדה מאיר במוסקבה, סתיו 1948

גולדה מאירסון מונתה ביוני 1948 ובספטמבר הגיעה למוסקבה כצירת ישראל הראשונה ³¹⁸. כבר בשיחתה הראשונה עם זורין אמרה כי ״רק עלייה יהודית גדולה לישראל תוכל לפתור את הבעיה היהודית״. התשובה הייתה שיהודי ברית המועצות, בהיותם אזרחיה של מדינה סוציאליסטית, אינם נוגעים בדבר. כך כתב פראבדה באותו סתיו: ״אין למדינת ישראל דבר וחצי דבר עם יהודי ברית המועצות״ ³¹⁹.

יהודי מוסקבה בחרו אחרת. ב־4 באוקטובר 1948, היום הראשון של ראש השנה, התקהלו רבבות ליד בית הכנסת הכוראלי. גולדה מאיר העריכה כי היו שם קרוב ל־50,000 איש, לעומת כ־2,000 בדרך כלל. היא הצליחה רק לומר ״תודה שנשארתם יהודים״, ואילו מהקהל קראו לה ״גולדה, אנחנו חיים!״ ¹⁹²⁰. דוד חבקין, צעיר מוסקבאי בן 18, צילם את התמונה שלימים הופיעה על שטר ישראלי. ב־1957 נידון לשלוש שנות מאסר ²⁰.

כתב אמריקאי דיווח ב־1949 שאחרי ההתכנסות נסגרו הוצאות הספרים ביידיש ופורק הוועד היהודי האנטי־פשיסטי, שהוקם במלחמה כדי לגייס את דעת הקהל היהודית בעולם. הצירות הישראלית הושמה תחת מעקב הדוק ²¹. לפי נתונים ישראליים שמביא רוקר, בין 1948 ל־1955 הורשו רק 131 יהודים לצאת מברית המועצות לישראל ³.

המפנה: פראג 1952, מוסקבה 1953

רוקר מתארך את תחילת הידרדרות היחסים ל־1949 ומייחס אותה לגורמי פנים בברית המועצות הרבה יותר מלאסטרטגיה כלפי מדינות ערב, שהחלה להתגבש רק ב־1955 ³⁴. בפראג הופסק שיתוף הפעולה הצבאי במעבר בין 1949 ל־1950. הקצינים שהובילו אותו סולקו מן הצבא ותיקים רבים של מבצע DI הושמדו ¹⁵. לפי המכון להיסטוריה צבאית בפראג, מוסקבה ציפתה שישראל תהיה מדינת חסות שלה. משלא קרה הדבר, סווגה התמיכה בארגונים ציוניים, שעד אז העלימו ממנה עין, כריאקציונית ¹².

אז בא המשפט. בין 20 ל־27 בנובמבר 1952 הועמדו בפראג לדין ארבעה־עשר ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית הצ׳כוסלובקית, ובהם המזכיר הכללי לשעבר רודולף סלנסקי, באשמת ״קשר טרוצקיסטי־טיטואיסטי־ציוני״. אחד־עשר מהם הוגדרו בכתב האישום ״ממוצא יהודי״. ב־3 בדצמבר 1952 נתלו אחד־עשר. אחד מהם היה שר החוץ לשעבר ולדימיר קלמנטיס, שתמך בסיוע לישראל ב־1948 ²²²³¹². כתב האישום תיאר את ממשלת ישראל כ״משרתת האימפריאליזם האמריקאי״ ונקב בשמו של אהוד אבריאל, לשעבר ציר ישראל בפראג, אותו אדם שניהל מטעם הסוכנות היהודית את המשא ומתן על חוזי הנשק ב־1948 ²⁴¹². בשני הליכים נפרדים נידון ישראל שמעון אורנשטיין למאסר עולם ב־7 באוגוסט 1953, ומרדכי אורן נידון לחמש־עשרה שנות מאסר ב־9 באוקטובר ³⁶. בסוף דצמבר הגדיר המדריך לתועמלני המפלגה הסובייטית את הציונות כ״סוכנת נאמנה של האימפריאליזם האמריקאי״ ²⁵. מה שהיה מדיניות רשמית נהפך לסעיף אישום.

במוסקבה, בינואר 1953, הודיעה העיתונות על מעצרם של תשעה מרופאי הקרמלין. התעמולה הסובייטית האשימה כמה מהם האשמת שווא שפעלו למען המודיעין האמריקאי באמצעות הג׳וינט. שלמה מיכאלס, שעמד בראש הוועד היהודי האנטי־פשיסטי ומת בינואר 1948, הוצג כמתווך ²⁶. זוהי עלילת הרופאים. ב־9 בפברואר 1953 בערב התפוצצה פצצה במתחם הצירות הסובייטית בתל אביב. חמישה בני אדם נפצעו, ובהם אשת הציר הסובייטי. בן־גוריון גינה בכנסת ״מעשה טרור נתעב״, הציע פיצוי והורה לעצור כשלושים חשודים ²⁷²⁸.

במוסקבה לא ביקשו התנצלות. ב־12 בפברואר 1953, באחת לפנות בוקר, זימן אנדריי וישינסקי את ציר ישראל שמואל אלישיב ומסר לו איגרת: הדיפלומטים הסובייטים עוזבים את תל אביב, ועל אנשי הצירות הישראלית לצאת מברית המועצות ״ללא דיחוי״. לפי האיגרת, הפיגוע בוצע ״בשיתוף פעולה גלוי של המשטרה״ והיה שיאה של מערכת שנאה שטיפחה ממשלת ישראל ²⁹. ב־17 בפברואר דחה בן־גוריון ״בכל התוקף״ את ההאשמה בשיתוף פעולה ³⁰. אלישיב חזר לירושלים ואמר כי מניעיה של מוסקבה ״סתומים״ ³¹. כעבור שבועות אחדים מת סטלין. ניתוק היחסים היה, לפי רוקר, אחד הצעדים האחרונים בשלטונו ³. היחסים חודשו ב־21 ביולי 1953 ³².

ואולם התנופה הראשונית אבדה. בספטמבר 1955 נודע לוושינגטון ״שנחתם הסכם לרכישת נשק מברית המועצות בידי ממשלת מצרים״. זו הייתה עסקת הנשק שכונתה ״צ׳כית״ בין נאצר לגוש המזרחי, ולפי רוקר היא סימנה את ראשית האסטרטגיה הסובייטית החדשה במזרח התיכון ³³³. מעתה חימשה פראג את יריבתה של ישראל. ב־10 ביוני 1967, ביום האחרון למלחמת ששת הימים, ניתקה ברית המועצות את היחסים עם ישראל בשנית. השגרירות האמריקאית בתל אביב דיווחה על כך עוד באותו ערב ³⁴. שמונה שנים לאחר הניתוק קיבלה העצרת הכללית את החלטה 3379 משנת 1975.

כרונולוגיה

• 1947-05-14 — גרומיקו נואם בישיבת המליאה ה־77. העדיפות הראשונה היא מדינה משותפת, וחלוקה אם התוכנית לא תצלח ¹².
• 1947-11-29 — החלטה 181 (II) מתקבלת ב־33 קולות בעד, 13 נגד ו־10 נמנעות. ברית המועצות, אוקראינה, בלארוס, פולין וצ׳כוסלובקיה תומכות.
• 1948-01 — תחילת מבצע DI והמשלוחים הראשונים מצ׳כוסלובקיה, חודש אחרי האמברגו האמריקאי.
• 1948-05-14 — הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. טרומן מעניק הכרה ״דה פקטו״.
• 1948-05-17 — מולוטוב מודיע על הכרה רשמית במדינת ישראל ובממשלתה הזמנית.
• 1948-05-29 — הגיחה הקרבית הראשונה של טייסת הקרב הישראלית: ארבעה מטוסי אוויה S-199 תוקפים את הטור המצרי ליד איסדוד.
• 1948-09 — גולדה מאירסון פותחת את צירות ישראל במוסקבה.
• 1948-10-04 — ראש השנה. רבבות יהודים מתקהלים סביב בית הכנסת הכוראלי של מוסקבה.
• סוף 1948 — פירוק הוועד היהודי האנטי־פשיסטי והפסקה הדרגתית של שיתוף הפעולה הצ׳כוסלובקי, שהושלמה ב־1949–1950.
• 1952-11-20 / 12-03 — משפט סלנסקי בפראג. אחד־עשר מורשעים מוצאים להורג בתלייה.
• 1953-01 — במוסקבה מתפרסמת ההודעה על ״קשר הרופאים״.
• 1953-02-09 — פיגוע בצירות הסובייטית בתל אביב.
• 1953-02-12 — ברית המועצות מנתקת את היחסים עם ישראל. הם מחודשים ב־21 ביולי.
• 1955-09 — עסקת נשק בין מצרים של נאצר לגוש הסובייטי.
• 1967-06-10 — ניתוק שני של היחסים בין ברית המועצות לישראל.

מקורות

1. Nations unies, Assemblée générale, « Seventy-seventh plenary meeting, 14 May 1947 » (A/PV.77), compte rendu sténographique, intervention de M. Gromyko (URSS) ; texte intégral reproduit par le Center for Israel Education, « Remarks by Soviet Foreign Minister Andrei Gromyko, 14 May 1947 », PDF — https://www.un.org/unispal/document/auto-insert-185450/ et https://israeled.org/wp-content/uploads/2015/05/1947.5.14-Gromyko-Speech.pdf
2. Département d'État des États-Unis, « Statement by the Soviet Representative at the United Nations (Gromyko), May 14, 1947 », Foreign Relations of the United States, 1947, vol. V, doc. 765 — https://history.state.gov/historicaldocuments/frus1947v05/d765
3. Laurent Rucker, « Moscow's Surprise: The Soviet-Israeli Alliance of 1947-1949 », Cold War International History Project, Working Paper n° 46, Woodrow Wilson Center (PDF mis en ligne en 2011) — https://www.wilsoncenter.org/sites/default/files/media/documents/publication/CWIHP_WP_461.pdf
4. Woodrow Wilson Center, « New Working Paper #46: "Moscow's Surprise" by Laurent Rucker », présentation et résumé — https://www.wilsoncenter.org/article/new-working-paper-46-moscows-surprise-the-soviet-israeli-alliance-1947-1949-laurent-rucker
5. Nations unies, Bibliothèque Dag Hammarskjöld, « Resolutions adopted by the General Assembly during its 2nd session », entrée A/RES/181(II) : séance A/PV.128, 29 novembre 1947, vote 33-13-10 — https://research.un.org/en/docs/ga/quick/regular/2
6. Nations unies, Bibliothèque Dag Hammarskjöld, tableau des résolutions de la 2e session de l'Assemblée générale (A/RES/181(II) A : séance A/PV.128, 29 novembre 1947, vote 33-13-10) — https://www.un.org/depts/dhl/resguide/r2_resolutions_table_eng.htm
7. Jewish Virtual Library (AICE), « U.N. General Assembly Resolution 181: The Partition Plan », liste des votes par pays d'après le compte rendu A/PV.128 — https://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/History/partition.html
8. Département d'État des États-Unis, « The Prime Minister of the Provisional Government of Israel (Ben-Gurion) to President Truman, Tel Aviv, May 16, 1948 », FRUS 1948, vol. V, part. 2, doc. 282 — https://history.state.gov/historicaldocuments/frus1948v05p2/d282
9. Associated Press, « Russ Recognize Israel », San Francisco Chronicle, 18 mai 1948, reproduit par le Center for Online Judaic Studies — https://cojs.org/russ_recognize_israel-_associated_press-_san_francisco_chronicle-_may_18-_1948/
10. Département d'État des États-Unis, « The Chargé in the Soviet Union (Durbrow) to the Secretary of State, Moscow, May 18, 1948 », FRUS 1948, vol. V, part. 2, doc. 286 — https://history.state.gov/historicaldocuments/frus1948v05p2/d286
11. Wolfgang G. Schwanitz, compte rendu de Benny Morris, 1948: A History of the First Arab-Israeli War (Yale University Press, 2008), sehepunkte 10 (2010), n° 11, 15 novembre 2010 — https://www.sehepunkte.de/2010/11/14920.html ; fiche de l'éditeur : https://yalebooks.yale.edu/book/9780300151121/1948/
12. Michal Burian, « Průběh a podrobnosti čs. vojenské pomoci Izraeli na konci 40. let » (Déroulement et détails de l'aide militaire tchécoslovaque à Israël à la fin des années 1940), Vojenský historický ústav Praha, 31 mai 2013 — https://www.vhu.cz/prubeh-a-podrobnosti-cs-vojenske-pomoci-izraeli-na-konci-40-let/
13. Vojenský historický ústav Praha, « Lehký kulomet MG 34 pro Izrael » (fiche d'objet) — https://www.vhu.cz/exhibit/lehky-kulomet-mg-34-pro-izrael/
14. Vojenský historický ústav Praha, « Avia S-199 » (fiche d'objet : 24 appareils exportés vers Israël en 1948) — https://www.vhu.cz/exhibit/avia-s-199/
15. Ministère tchèque de la Défense, « Únor 1948, vojenská pomoc Státu Izrael », dans Srdce armády (histoire de l'état-major général), p. 62-63, PDF — https://www.mo.gov.cz/avis/publikace/srdce_armady/osobozeni_totalita/unor_1948_voj_pom_izraelu.pdf
16. Darrick Leiker, « The Avia S-199: Israel's Unlikely Deliverer », The Aviationist, 22 septembre 2024 — https://theaviationist.com/2024/09/22/the-avia-s-199-israels-unlikely-deliverer/
17. Diarmaid Walshe, « When Israel flew Nazi planes », HeritageDaily, 26 mars 2020 — https://www.heritagedaily.com/2020/03/when-israel-flew-nazi-planes/99090
18. Jewish Virtual Library (AICE), « Golda Meir » (biographie : nomination comme ambassadrice en URSS en juin 1948) — https://www.jewishvirtuallibrary.org/golda-meir
19. Nativ (Bureau de liaison, cabinet du Premier ministre d'Israël), « Golda in Moscow », dossier pédagogique — https://en.nativ-education.org.il/post/golda-in-moscow
20. JNS / Israel Hayom, « New photo emerges of Golda Meir's historic 1948 Moscow visit », 6 décembre 2024 — https://www.jns.org/new-photo-emerges-of-golda-meirs-historic-1948-moscow-visit/
21. Jewish Telegraphic Agency, « Pro-Israel Demonstration in Moscow Led to Suppression of Jewish Groups, Writer Says », 9 novembre 1949 — https://www.jta.org/archive/pro-israel-demonstration-in-moscow-led-to-suppression-of-jewish-groups-writer-says
22. Benjamin Frommer, « Slánský Trial », Encyclopedia of Modern Europe: Europe Since 1914, Encyclopedia.com — https://encyclopedia.com/history/encyclopedias-almanacs-transcripts-and-maps/slansky-trial ; Česká televize (ČT24), « Obětí zinscenovaných procesů se stal i Rudolf Slánský » — https://ct24.ceskatelevize.cz/clanek/archiv/obeti-zinscenovanych-procesu-se-stal-i-rudolf-slansky-164593
23. United States Holocaust Memorial Museum / portail EHRI, « Trial of Rudolf Slánský », description du fonds (Ministerstvo národní bezpečnosti) — https://portal.ehri-project.eu/units/us-005578-irn550894
24. Jewish Telegraphic Agency, « Prague Trial Throws Jews in Communist Countries into Mortal Fear », 24 novembre 1952 — https://www.jta.org/archive/prague-trial-throws-jews-in-communist-countries-into-mortal-fear
25. Jewish Telegraphic Agency, « Moscow Says Zionism Means Espionage for United States », 24 décembre 1952 — https://www.jta.org/archive/moscow-says-zionism-means-espionage-for-united-states
26. Jewish Telegraphic Agency, « Jews Throughout World Alarmed over Moscow Anti-Jewish Plot », 14 janvier 1953 — https://www.jta.org/archive/jews-throughout-world-alarmed-over-moscow-anti-jewish-plot
27. Jewish Telegraphic Agency, « Ben Gurion Calls Bombing of Soviet Legation Outrage; 30 Arrested », 11 février 1953 — https://www.jta.org/archive/ben-gurion-calls-bombing-of-soviet-legation-outrage-30-arrested
28. Center for Israel Education, « Soviet Embassy Bombed in Tel Aviv » (9 février 1953) — https://israeled.org/soviet-embassy-bombed-in-tel-aviv
29. Jewish Telegraphic Agency, « Moscow Radio Tells Details of Soviet Break with Israel », 13 février 1953 — https://www.jta.org/archive/moscow-radio-tells-details-of-soviet-break-with-israel
30. Jewish Telegraphic Agency, « Israel Premier Rejects Soviet Allegations in Speech at Knesset », 17 février 1953 — https://www.jta.org/archive/israel-premier-rejects-soviet-allegations-in-speech-at-knesset
31. Jewish Telegraphic Agency, « Israel Minister to Moscow Analyzes Soviet Diplomatic Break », 24 février 1953 — https://www.jta.org/archive/israel-minister-to-moscow-analyzes-soviet-diplomatic-break
32. Jewish Telegraphic Agency, « Moscow and Israel Announce Resumption of Diplomatic Relations », 21 juillet 1953 — https://www.jta.org/archive/moscow-and-israel-announce-resumption-of-diplomatic-relations
33. Département d'État des États-Unis, « Telegram From the Secretary of State to the Department of State, New York, September 27, 1955 », FRUS 1955-1957, vol. XIV, doc. 315 — https://history.state.gov/historicaldocuments/frus1955-57v14/d315
34. Département d'État des États-Unis, « Telegram From the Embassy in Israel to the Department of State, Tel Aviv, June 10, 1967 », FRUS 1964-1968, vol. XIX, doc. 260 — https://history.state.gov/historicaldocuments/frus1964-68v19/d260
35. Marek Koten, « Defending the Star of David », 3 Seas Europe, 13 novembre 2022 (citation de Ben Gourion, 1968, et bilan chiffré des livraisons) — https://3seaseurope.com/defending-the-star-of-david/
36. JTA, dates et noms des deux condamnés en 1953, https://www.jta.org/archive/oren-sentenced-in-prague-to-15-years-orenstein-gets-life-term

העיקר ב־30 שניות

למי שאין זמן לקרוא הכול: העובדות שכדאי לזכור, וקישור לשיתוף.

1. ב־14 במאי 1947 תמך גרומיקו במדינה משותפת לערבים וליהודים והציע לשקול את החלוקה אם הפתרון הראשון לא יהיה בר ביצוע.
2. ב־29 בנובמבר 1947 אושרה החלוקה ב־33 קולות מול 13. בריה״מ, אוקראינה, בלארוס, פולין וצ׳כוסלובקיה תמכו. ב־17 במאי 1948 הכירה מוסקבה בישראל.
3. ב־29 במאי 1948 תקפו ארבעה מטוסי אוויה S-199 שסיפקה צ׳כוסלובקיה טור מצרי ליד איסדוד. רוקר מתאר התקרבות ב־1947–1949. ב־1953 נותקו היחסים בפברואר וחודשו ביולי.

שיתוף WhatsApp Telegram X Facebook E-mail העתקת קישור הורדת כרטיס הסיכום כתמונה

טעות? מקור חסר? כתבו לנו : אנחנו מתקנים טעויות ומציינים מה תוקן.