״הפרוטוקולים של זקני ציון״: גלגוליו של הזיוף הנפוץ בהיסטוריה

ספרון בן כמה עשרות עמודים מתיימר להביא פרוטוקולים של ישיבות חשאיות שבהן מתכננים ״זקני ציון״ להשתלט על העולם. הישיבות לא התקיימו, אותם זקנים מעולם לא היו קיימים, והטקסט הורכב מקטעים שנגנבו מחיבור פולמוסי צרפתי מ־1864 שאינו מזכיר יהודים ¹³. כל אלה הוכחו כבר ב־1921. ובכל זאת, המפלגה הנאצית הדפיסה מחדש את ״הפרוטוקולים של זקני ציון״, במצרים עובדו לסדרת טלוויזיה, חמאס ציטט אותם באמנת היסוד שלו ובינואר 2022 עדיין הופיעו בקטלוגים של כמה מחנויות הספרים המקוונות הגדולות ¹²¹²¹⁴. כך נוצר הזיוף האנטישמי הנפוץ ביותר בהיסטוריה המודרנית, כך הופרך וכך שרד.

סנקט פטרבורג, 1903: הפרסום הראשון

הפרסום המוקדם ביותר הידוע של ״הפרוטוקולים״ הוא מ־1903. באוגוסט ובספטמבר של אותה שנה הופיע החיבור בהמשכים בזנאמיה (״הדגל״), עיתון בסנקט פטרבורג בבעלותו של פאבל קרושבאן ¹². קרושבאן נודע כפעיל אנטישמי. באפריל של אותה שנה סייעו מאמרים בעיתון אחר שלו להצית את פרעות קישינב, שבהן נרצחו יותר מארבעים בני אדם ¹². כמה היסטוריונים סבורים שייתכן כי כתב את הטקסט בעצמו או השתתף בכתיבתו ¹.

ואולם הנוסח שהתפשט ברחבי העולם היה אחר. ב־1905 פרסם סרגיי נילוס, סופר נוצרי אורתודוקסי שעסק במיסטיקה, את ״הפרוטוקולים״ כנספח לספרו הגדול שבקטן: ביאת האנטיכריסט ומלכות השטן עלי אדמות. נילוס הציג את היהודים כשליחיהם של כוחות שטניים המבקשים להחריב את העולם ¹². נוסחו, שנדפס שוב ושוב, תורגם לעשרות שפות ¹⁴.

בסדרת ״פרוטוקולים״ מספר דובר אלמוני כיצד קבוצה חשאית קטנה מתמרנת את העיתונות, את עולם הכספים, את המפלגות, את המלחמות ואת המהפכות כדי לכונן שלטון עולמי. שום שם, תאריך או מקום אינם נזכרים. הטקסט מסתפק בטענות ואינו מביא להן ראיה.

גנבה ספרותית: מוריס ז׳ולי (1864) והרמן גדשה (1868)

ההוכחה המכרעת באה מלונדון. ב־16, ב־17 וב־18 באוגוסט 1921 פרסם הטיימס שלושה מאמרים מאת כתבו בקונסטנטינופול פיליפ גרייבס. לאחר מכן הם כונסו בחוברת ״האמת על הפרוטוקולים: זיוף ספרותי״ ³. גרייבס השיג בקונסטנטינופול עותק של דיאלוג בגיהינום בין מקיאוולי למונטסקייה, כתב פולמוס שפרסם עורך הדין מוריס ז׳ולי ב־1864 נגד משטרו של נפוליאון השלישי ³⁴. גרייבס העמיד את שני הטקסטים בטורים מקבילים והראה שקטעים שלמים מ״הפרוטוקולים״ הועתקו מילה במילה, או בשינויים מזעריים, מן הדברים ששם ז׳ולי בפי מקיאוולי. במקום שבו כתב ז׳ולי על צרפת ועל נפוליאון השלישי כתב הזייפן על ״העולם״ ועל ״היהודים״ ⁴. בדיאלוג אין ולו מילה על היהודים ¹². הטיימס קבע שמדובר ב״זיוף גס״ (clumsy forgery) ². ז׳ולי עצמו שילם על פרסום חיבורו בשנתיים בכלא ⁴.

שנה קודם לכן, ב־1920, כבר הצביע העיתונאי הבריטי לוסיין וולף על מקור שני: אחד מפרקי הרומן ביאריץ (1868) מאת הרמן גדשה, עובד דואר לשעבר ומודיע של המשטרה הפרוסית, שימש גם הוא דגם ל״פרוטוקולים״ ¹². היוצרים שאבו אפוא משני חיבורים: מז׳ולי נטלו מבנה ומשפטים, ומגדשה רעיונות ¹².

מי חיבר את הזיוף? עמדות ההיסטוריונים

ההוכחה שמדובר בהעתקה אינה מגלה מי חיבר את הקטעים ומתי. בשאלה זו יש שתי גרסאות מתחרות.

גרסה אחת, שנעשתה מקובלת, מייחסת את המעשה לאוכרנה, המשטרה הפוליטית של הצאר, ולשלוחתה בפריז בראשות פיוטר רצ׳קובסקי. בנובמבר 1999 הודיע ההיסטוריון הרוסי מיכאיל לפיוחין בשבועון ל׳אקספרס כי זיהה את הזייפן בעזרת ארכיונים סובייטיים. לטענתו, מאטווי גולובינסקי (1865–1920), עיתונאי שעבד בשירות רצ׳קובסקי בפריז, חיבר את הטקסט ״בסוף 1900 או ב־1901״ כדי לשכנע את הצאר שהמודרניזציה של רוסיה היא מזימה יהודית ⁴⁵. שמו של גולובינסקי כבר הוזכר במשפט ברן ב־1934, והרבה לפני כן מפי הנסיכה יקטרינה רדזיוויל, שעדותה נחשבת שגויה וחסרת ביסוס ⁴.

הגרסה השנייה מערערת על הכיוון הפריזאי. לדעת ההיסטוריון מיכאל הגמייסטר, הראיות המוצגות אינן מספיקות לייחס את הזיוף לרצ׳קובסקי ולגולובינסקי ⁶. חוקר הטקסטים צ׳זארה דה מיקליס מסתמך על המהדורות הרוסיות הראשונות וטוען שהחיבור נכתב ברוסיה ⁶⁷.

על דבר אחד אין מחלוקת בקרב היסטוריונים רציניים: מדובר בזיוף ספרותי המבוסס על העתקה, שנוצר בחוגים אנטישמיים באימפריה הרוסית במפנה המאה.

הנרי פורד והרוסים הלבנים: ההפצה ברחבי העולם (1919–1922)

במלחמת האזרחים ברוסיה (1918–1921) הדפיסו הצבאות הלבנים את ״הפרוטוקולים״, ובה בעת נרצחו עשרות אלפי בני אדם בפוגרומים, בעיקר באוקראינה ². מהגרים לקחו את הטקסט לאירופה. ב־1919 הופיעה בגרמניה המהדורה הראשונה בשפה זרה, וב־1920 הופיעו מהדורות בצרפת, באנגליה, בארצות הברית וביפן. הפעם הוצג הספר כהסבר למהפכה הבולשביקית ¹². ב־1929 רכשה המפלגה הנאצית את הזכויות על המהדורה הגרמנית ²¹¹.

יצרן המכוניות הנרי פורד היה המפיץ העיקרי בארצות הברית. ב־22 במאי 1920 החל השבועון שלו, דירבורן אינדיפנדנט, לפרסם סדרה בת 91 מאמרים בשם ״היהודי הבינלאומי: בעיית העולם״. ב־24 ביולי פרסם ״מבוא לפרוטוקולים היהודיים״ ²⁸. המאמרים כונסו בספר היהודי הבינלאומי, שנמכר ביותר מ־500,000 עותקים ותורגם ל־16 שפות לפחות. ב־1922 כבר הגיעה המהדורה הגרמנית להדפסה ה־21 ¹⁸. בעקבות תביעת הדיבה שהגיש נגדו עורך הדין אהרן ספירו פרסם פורד התנצלות בעיתונות ב־8 ביולי 1927 וסגר את העיתון. המו״לים מחוץ לארצות הברית התעלמו מבקשתו להפסיק את ההפצה ²⁸. ב־1938 הורה היטלר להעניק לו את הצלב הגדול של מסדר העיט הגרמני ⁸. עוד על הפרשה בכתבה על אנטישמיות בארצות הברית לפני השואה.

הנאצים: מ״מיין קאמפף״ ועד בתי הספר

בגרמניה עבר הטקסט מחוגי המהגרים הרוסים לתנועה הנאצית. ב־1923 פרסם האידאולוג המפלגתי אלפרד רוזנברג פירוש בשם הפרוטוקולים של זקני ציון והפוליטיקה היהודית העולמית. באמצעותו התוודע היטלר לטקסט ². ב־1925 כתב היטלר במיין קאמפף כי ״הפרוטוקולים״ חושפים את ״טבעו ופעילותו״ של העם היהודי ואת ״יעדיו הסופיים״ ¹².

אחרי עליית הנאצים לשלטון ב־1933 קיבל השימוש בטקסט מעמד רשמי. עיתונו של יוליוס שטרייכר, דר שטירמר, התבסס עליו במאמרים בעמוד הראשון ². בנובמבר 1934 צירף שר החינוך ברנהרד רוסט את ספרו של רוזנברג על ״הפרוטוקולים״ לרשימת הספרים לבתי הספר הממלכתיים בגרמניה ⁹. ההדפסה הגרמנית ה־22 הופיעה ב־1938. הוצאת הספרים של המפלגה הנאצית רכשה את הזכויות ב־1929. ההקדמה להדפסה של 1938 השתמשה בזיוף כדי להצדיק את חוקי נירנברג ²¹¹. אפילו ב־1943, כשמיליוני יהודים כבר נרצחו, פרסמו הרשויות הגרמניות את ״הפרוטוקולים״ ברוסית, באוקראינית ובבלארוסית, וכן בצרפת, בבלגיה ובפולין הכבושות. באותה שנה אימץ המופתי של ירושלים אמין אל־חוסייני את המוטיבים שבטקסט בשידוריו בערבית ברדיו ברלין ² (ראו המופתי של ירושלים אצל היטלר).

משפט ברן (1933–1937): מה קבע בית המשפט ומה נותר מחוץ לפסק הדין

ביוני 1933 חולקו בברן עותקים של ״הפרוטוקולים״ בכינוס החזית הלאומית, מפלגת ימין קיצוני שווייצרית. ארגונים יהודיים בשווייץ הגישו תלונה לפי חוק של קנטון ברן האוסר הפצת ״ספרות קלוקלת״ (Schundliteratur). מהגרים רוסים באו להעיד וגרמניה הנאצית מימנה את ההגנה ¹¹⁰.

ב־14 במאי 1935 פסק השופט ולטר מאייר כי ״הפרוטוקולים״ הם זיוף, גנבה ספרותית וספרות קלוקלת. על תאודור פישר נגזר קנס של 50 פרנק ועל סילביו שנל קנס של 20 פרנק. שלושה נאשמים אחרים זוכו ⁹¹⁰. השופט הסביר: ״אני גוזר עונש קל משום שאינני רוצה ליצור קדושים מעונים״. הוא הוסיף כי הוא מקווה ״שיבוא יום ואיש כבר לא יבין כיצד אפשר היה להתייחס לפרוטוקולים ברצינות״ ⁹.

ההגנה ערערה. ב־1 בנובמבר 1937 זיכה בית המשפט לערעורים של קנטון ברן (Obergericht) את שני המורשעים ¹⁰¹¹. התעמולה הנאצית הציגה את הפסיקה כהשבת אמינותו של הטקסט, ולכן ראוי לדייק במשמעותה ¹¹. הערעור עסק אך ורק בשאלה אם ״הפרוטוקולים״ נכללים בקטגוריה המשפטית Schundliteratur. בית המשפט פסק שלא ¹⁰. האותנטיות של המסמך לא נבחנה מחדש, והממצא מ־1935 שמדובר בזיוף לא נסתר. פסיקת הערעור עסקה בהגדרה הפלילית של המעשה בלבד ¹⁰. מיכאל הגמייסטר, שהקדיש ספר למשפט, מציין כי במהלכו נעשתה גרסת האוכרנה ״קנונית״ אף שהתבססה על עדויות מהגרים רוסים שלדעתו אינן מהוות ראיה ⁶.

אחרי 1945: המזרח התיכון, אמנת חמאס והטלוויזיה

תבוסת הנאצים לא העלימה את הטקסט. הוא עבר לזירה אחרת. כבר ב־1925 הופץ בדמשק תרגום ראשון לערבית ¹². אחרי 1948 שימשו ״הפרוטוקולים״ כלי תעמולה נגד ישראל. ב־1969 יצאה מהדורה בקראצ׳י, בראשית שנות השבעים העניק פייסל מלך ערב הסעודית עותקים לאורחיו הרשמיים, וב־1985 יצאה באיראן מהדורה באנגלית ¹².

ב־18 באוגוסט 1988 פרסם חמאס את אמנת היסוד שלו. בסעיף 32 נטען כי לאחר ההשתלטות על פלסטין שואפת ״הציונות העולמית״ להתפשט ״מן הנילוס ועד הפרת״ ואף מעבר לכך. הסעיף מסכם: ״תוכניתם מגולמת ב'פרוטוקולים של זקני ציון', והתנהגותם כיום היא ההוכחה הטובה ביותר לדברינו״ (Their plan is embodied in the "Protocols of the Elders of Zion", and their present conduct is the best proof of what we are saying) ¹². סעיף 22 מאמץ את התבנית של אותו חיבור: ״בכספם השתלטו על אמצעי התקשורת בעולם, על סוכנויות הידיעות, על העיתונות ועל הוצאות הספרים״. הוא מייחס ליהודים את המהפכה הצרפתית, את המהפכה הקומוניסטית ואת שתי מלחמות העולם ¹². ב־2017 פרסם חמאס ״מסמך עקרונות כלליים ומדיניות״ חדש ¹².

בנובמבר 2002, בחודש הרמדאן, שידר הערוץ המצרי הפרטי Dream TV ואחריו שידרה הטלוויזיה הממלכתית את הסדרה פרש ללא סוס, בת 41 פרקים. מוחמד סובחי היה שותף לכתיבתה וכיכב בה. גיבור הסדרה מגלה את ״הפרוטוקולים״ ומשתכנע שאויבו האמיתי הוא הציונים ולא הכובש הבריטי ²¹³. ב־20 בנובמבר 2002 אישר הסנאט האמריקאי בהסכמה פה אחד את החלטה 366. בין היתר ביקש ממצרים למנוע מערוציה הציבוריים לשדר תוכניות המעניקות לגיטימציה ל״פרוטוקולים״ ¹⁶. קהיר השיבה שהסדרה אינה אנטישמית. סובחי אמר שבעיני האמריקאים והישראלים תוכנית פרי יצירתו שקולה ל״נשק גרעיני״ ²¹³. במהדורה סורית מ־2005, שאישר משרד ההסברה, יוחסו לזקני ציון גם פיגועי 11 בספטמבר 2001 ¹².

המכירה ברשת כפי שתועדה ב־2022

הטקסט הוא נחלת הכלל ואפשר להגיע אליו בכמה לחיצות. בינואר 2022 דיווח הג׳רוזלם פוסט כי בארנס אנד נובל, וולמארט, בוק דיפוזיטורי, תריפט בוקס והדסון בוקס מוכרות ״עשרות גרסאות״. בתיאור באתר בארנס אנד נובל נכתב ש״אם הטקסט אותנטי״, הוא מזמין את הקוראים לעקוב אחר הנעשה בעולם ¹⁴. בבריטניה הציעה רשת בלקוולס את הספר בצירוף הבהרה ש״אינה תומכת במסר ואינה מכחישה אותו״. לאחר מאות מחאות ברשתות החברתיות הסירה בלקוולס את הספר ב־26 בינואר 2022 והסבירה שהתיאור הגיע במערכת עדכון אוטומטית של המו״ל. גם בארנס אנד נובל הסירה אותו בימים הבאים ¹⁴. ב־1993 פסק בית משפט רוסי שהטקסט מזויף ושפרסומו הוא מעשה אנטישמי. למרות זאת, בדוח של מחלקת המדינה האמריקאית מ־2024 נקבע שיש לו עדיין ״השפעה ניכרת״ ברוסיה ². מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה בוושינגטון, שהציג בשנים 2006–2018 תערוכה על החיבור בשם ״שקר מסוכן״, מציין שהוא מופץ כיום ״בדפוס, בטלוויזיה, באינטרנט וברשתות החברתיות״ ¹².

בצרפת הקדיש לו פייר־אנדרה טגייף שלושה מחקרים (1992, 2004, 2024). הם מתמקדים פחות בהולדתו של הטקסט ויותר בהתקבלותו: מדוע מאמינים לו ואיזה שימוש עושים בו ¹⁵. לפניו תיאר נורמן כהן בספרו Warrant for Genocide את מיתוס המזימה היהודית העולמית כאחד המקורות הרעיוניים שהניעו את השואה ¹⁵.

כרונולוגיה

• 1864 — מוריס ז׳ולי מפרסם את דיאלוג בגיהינום בין מקיאוולי למונטסקייה נגד נפוליאון השלישי. נגזרות עליו שנתיים בכלא ⁴.
• 1868 — הרמן גדשה מפרסם את הרומן ביאריץ. אחד מפרקיו מתאר אספה יהודית חשאית בבית הקברות בפראג ¹².
• אפריל 1903 — פרעות קישינב, שבעיתונות של פאבל קרושבאן ליבו את האש לקראתן ¹².
• אוגוסט-ספטמבר 1903 — פרסום ראשון של ״הפרוטוקולים״, בהמשכים בזנאמיה בסנקט פטרבורג ¹².
• 1905 — סרגיי נילוס מפרסם את ״הפרוטוקולים״ כנספח להגדול שבקטן ¹².
• 1919 — מהדורה ראשונה בשפה זרה מופיעה בגרמניה. ב־1929 רוכשת המפלגה הנאצית את הזכויות ².
• 22 במאי 1920 — בדירבורן אינדיפנדנט של הנרי פורד מתחילה הסדרה ״היהודי הבינלאומי״ ⁸.
• 16-18 באוגוסט 1921 — הטיימס של לונדון מפרסם את שלושת מאמריו של פיליפ גרייבס המוכיחים שקטעי הטקסט הועתקו מז׳ולי ³.
• 1925 — היטלר מזכיר את ״הפרוטוקולים״ במיין קאמפף. בדמשק מופיע תרגום ראשון לערבית ¹².
• נובמבר 1934 — השר רוסט מוסיף את הפירוש של רוזנברג לרשימת הספרים המיועדים לבתי הספר בגרמניה ⁹.
• 14 במאי 1935 — בית המשפט בברן פוסק כי הטקסט הוא זיוף, גנבה ספרותית וספרות קלוקלת ⁹¹⁰.
• 1 בנובמבר 1937 — בית המשפט לערעורים בברן מזכה את הנאשמים אך ורק בשל הסיווג המשפטי, בלי להפוך את הקביעה שהטקסט מזויף ¹⁰¹¹.
• 1943 — גרמניה מוציאה מהדורות ברוסית, באוקראינית ובבלארוסית. המופתי משדר ברדיו ברלין ².
• 18 באוגוסט 1988 — סעיף 32 באמנת חמאס ¹².
• נובמבר 2002 — פרש ללא סוס, סדרה בת 41 פרקים בטלוויזיה המצרית ²¹³.
• 26 בינואר 2022 — בלקוולס, ואחריה בארנס אנד נובל, מסירות את הספר מאתריהן בעקבות מחאות ¹⁴.

מקורות

1. United States Holocaust Memorial Museum, « Protocols of the Elders of Zion », Holocaust Encyclopedia, mis à jour 2026, https://encyclopedia.ushmm.org/content/en/article/protocols-of-the-elders-of-zion ; panneau de l'exposition « A Dangerous Lie » (2006-2018), https://encyclopedia.ushmm.org/content/en/photo/a-dangerous-lie-the-protocols-of-the-elders-of-zion-exhibition
2. United States Holocaust Memorial Museum, « Protocols of the Elders of Zion: Key Dates », Holocaust Encyclopedia, 19 novembre 2024, https://encyclopedia.ushmm.org/narrative/10552/en
3. The Times (Londres), The Truth about « The Protocols »: A Literary Forgery (réimpression des articles des 16, 17 et 18 août 1921), Londres, 1921, Internet Archive, https://archive.org/details/truthaboutthepro00londiala ; page du 17 août 1921 reproduite par l'USHMM, https://encyclopedia.ushmm.org/content/en/artifact/the-times-august-17-1921
4. Éric Conan, « Les secrets d'une manipulation antisémite », L'Express, 16 novembre 1999, reproduit sur PHDN, http://www.phdn.org/antisem/protocoles/origines.html
5. Jewish Telegraphic Agency, « Author of anti-Semitic "Protocols" identified », 23 novembre 1999, https://www.jta.org/1999/11/23/lifestyle/author-of-anti-semitic-protocols-identified
6. Michael Hagemeister, « The Protocols of the Elders of Zion in court: the Bern trials, 1933-1937 », dans The Global Impact of the Protocols of the Elders of Zion, Routledge, 2011, https://www.taylorfrancis.com/chapters/edit/10.4324/9780203814291-25/protocols-elders-zion-court-bern-trials-1933%E2%88%921937-michael-hagemeister ; compte rendu de sa conférence de Cambridge du 4 novembre 2014, https://www.cambridgeclarion.org/journal/hagemeister_protocols_4nov2014.html
7. Cesare G. De Michelis, The Non-Existent Manuscript: A Study of the Protocols of the Sages of Zion, University of Nebraska Press, 2004 (éd. originale italienne 1998), notice Open Library, https://openlibrary.org/isbn/9780803217270
8. United States Holocaust Memorial Museum, « Antisemitism and Henry Ford's "International Jew" », Holocaust Encyclopedia, https://encyclopedia.ushmm.org/content/en/article/antisemitism-and-henry-fords-international-jew
9. Jewish Telegraphic Agency, « Reich Officials Put Protocols on School List », 11 novembre 1934, https://www.jta.org/archive/reich-officials-put-protocols-on-school-list ; « Brand "Protocols" False », 15 mai 1935, https://www.jta.org/archive/brand-protocols-false ; « "Protocols" False, Court Rules, Blasting 30-year-old Myth », 15 mai 1935, https://www.jta.org/archive/protocols-false-court-rules-blasting-30-year-old-myth
10. Wiener Library (Université de Tel-Aviv), collection Hadassa Ben-Itto, « Acquittal in the Bernese Zionist trial II – no trash literature according to law » (coupures de presse, novembre-décembre 1937), portail EHRI, https://portal.ehri-project.eu/units/il-002820-9932929395004146-9932984996604146 ; « 90 Years Since the Berne Trials », https://en-cenlib.tau.ac.il/node/2206
11. German Propaganda Archive (Calvin University), introduction de la 22e édition nazie des Protocoles (Die Geheimnisse der Weisen von Zion, Eher Verlag, 1938), traduction et note de Randall Bytwerk, https://research.calvin.edu/german-propaganda-archive/protocols.htm
12. Avalon Project (Yale Law School), « Hamas Covenant 1988: The Covenant of the Islamic Resistance Movement », 18 août 1988, https://avalon.law.yale.edu/21st_century/hamas.asp ; extraits et note sur le document de 2017, Federation of American Scientists, https://irp.fas.org/world/para/docs/880818a.htm
13. Sarah Gauch, « Egyptian TV "Knight" crusades against US, Jews », The Christian Science Monitor, 22 novembre 2002, https://www.csmonitor.com/2002/1122/p07s02-wogi.html ; Voice of America, éditorial « Egyptian Television Series », 23 novembre 2002, https://editorials.voa.gov/a/a-41-a-2002-11-23-3-1-83035762/1477652.html
14. Michael Starr, « "Elders of Zion" book being sold by top booksellers », The Jerusalem Post, 26 janvier 2022, https://www.jpost.com/diaspora/antisemitism/article-694559 ; Jewish News, « UK bookstore removes Protocols from sale after outcry from Jewish leaders », 26 janvier 2022, https://www.jewishnews.co.uk/uk-bookstore-removes-protocols-from-sale-after-outcry-from-jewish-leaders/ ; JTA/Forward, « Barnes & Noble removes "The Protocols of the Elders of Zion" from its site », janvier 2022, https://forward.com/fast-forward/481606/barnes-amp-noble-removes-the-protocols-of-the-elders-of-zion-from-its-site/
15. Pierre-André Taguieff, Les Protocoles des sages de Sion, des origines à nos jours, entretien avec Roman Bornstein, Hermann, 2024, notice BnF, https://catalogue.bnf.fr/ark:/12148/cb474234084 ; bibliographie de l'auteur (éditions de 1992 et 2004, Berg International), https://leddv.fr/?p=6853 ; Norman Cohn, Warrant for Genocide, rééd. Serif, notice Publishers Weekly, https://www.publishersweekly.com/978-1-897959-25-1
16. Sénat des États-Unis, résolution 366, Congressional Record du 20 novembre 2002, p. S11790–11791, https://www.govinfo.gov/content/pkg/CREC-2002-11-20/pdf/CREC-2002-11-20-pt2-PgS11790-2.pdf

העיקר ב־30 שניות

למי שאין זמן לקרוא הכול: העובדות שכדאי לזכור, וקישור לשיתוף.

1. באוגוסט–ספטמבר 1903 הופיעו ״הפרוטוקולים״ לראשונה בהמשכים בזנאמיה, עיתונו של פאבל קרושבאן בסנקט פטרבורג. ב־1905 צירפם סרגיי נילוס לספרו על האנטיכריסט.
2. ב־16–18 באוגוסט 1921 הראה הטיימס שהטקסט הועתק ממוריס ז׳ולי, שכתב נגד נפוליאון השלישי ב־1864 ולא הזכיר יהודים. ב־14 במאי 1935 קבע בית משפט בברן שזהו זיוף והעתקה.
3. הנרי פורד הפיץ את הזיוף בארה״ב מ־1920. ב־1938 הוציא מו״ל נאצי את ההדפסה הגרמנית ה־22. אמנת חמאס מ־1988 מצטטת אותו.

שיתוף WhatsApp Telegram X Facebook E-mail העתקת קישור הורדת כרטיס הסיכום כתמונה

טעות? מקור חסר? כתבו לנו : אנחנו מתקנים טעויות ומציינים מה תוקן.