אמריקה שלפני השואה: מהלינץ׳ בליאו פרנק ועד מכסות ההגירה

בצרפת, כשמדברים על אנטישמיות לפני המלחמה, נזכרים במשפט דרייפוס, בליגות של שנות השלושים ואחר כך במשטר וישי. ארצות הברית של אותן שנים מצטיירת כמקום מקלט, הדמוקרטיה שלבסוף שחררה את אירופה. יש אמת בתמונה הזאת, אך היא מסתירה מציאות שתיעדו היטב היסטוריונים אמריקאים ומוזיאון ארצות הברית לזכר השואה בוושינגטון (USHMM). בין 1915 ל־1941 רווחה בארצות הברית אנטישמיות המונית, שנושאי דברה כללו תעשיינים, כמרים, נשיאי אוניברסיטאות וגיבורים לאומיים. מכסות ההגירה הפדרליות באותה תקופה נקבעו לפי ארץ המוצא ⁹. אלה האירועים כסדרם.

1915: הלינץ׳ בליאו פרנק והקמת הקלאן מחדש

ב־26 באפריל 1913 נמצאה גופתה של מרי פייגן בת ה־13, פועלת במפעל העפרונות נשיונל פנסיל קומפני באטלנטה שבג׳ורג׳יה, במרתף המפעל ¹². כעבור שלושה ימים נעצר המנהל, ליאו פרנק, שהיה יהודי ¹. משפטו נמשך ארבעה שבועות ובסוף קיץ 1913 הוא נידון למוות ¹². בית המשפט העליון דחה את ערעוריו, בניגוד לדעת המיעוט של השופטים הולמס ויוז ¹.

ביוני 1915, ערב ההוצאה להורג, המיר המושל ג׳ון סלייטון את עונשו של פרנק במאסר עולם. הוא היה משוכנע בחפותו ¹². בליל 16 באוגוסט 1915 חטפו אותו מחוות הכלא במילדג׳וויל עשרים וחמישה גברים שכינו עצמם ״אבירי מרי פייגן״. הם הובילו אותו למריאטה, עיר הולדתה של הנרצחת, ותלו אותו על עץ אלון ¹². לפי האנציקלופדיה החדשה של ג׳ורג׳יה, לא היו אלה אנשי שוליים אלא ״אזרחים בולטים״ במריאטה ¹. למחרת בבוקר, 17 באוגוסט, באו קרוב לשלושת אלפים בני אדם לראות את הגופה ¹.

בערב חג ההודיה של 1915 טיפסו ויליאם ג׳ סימונס ושישה־עשר גברים נוספים על סטון מאונטיין ליד אטלנטה, העלו צלב באש והכריזו על הקמה מחדש של ״אבירי הקו קלוקס קלאן״. כמה מהם השתייכו ל״אבירי מרי פייגן״ ³. הקלאן השני כיוון את פעולותיו נגד קתולים, יהודים ומהגרים כשם שכיוון אותן נגד שחורים. בראשית שנות העשרים מנה כחמישה מיליון חברים ³.

לפרשה הייתה תוצאה נוספת. ב־1913 ייסד עורך הדין זיגמונד ליווינגסטון את הליגה נגד השמצה (ADL) בתגובה למשפט ². ב־1986 חננה ג׳ורג׳יה את פרנק לאחר מותו. החנינה לא קבעה שהוא חף מפשע, אלא שהלינץ׳ שלל ממנו את האפשרות למצות את ההליכים המשפטיים ¹².

הנרי פורד, התעשיין שהפיץ את ״הפרוטוקולים״

ב־22 במאי 1920 הקדיש השבועון של הנרי פורד, דירבורן אינדיפנדנט, את עמודו הראשון למתקפה על היהודים. אחריו באו עוד 91 גיליונות באותו נושא ⁴. בין נובמבר 1920 למאי 1922 כונסו המאמרים בארבעה כרכים בשם היהודי הבינלאומי (The International Jew) ⁴. לפי הליגה נגד השמצה, תפוצת העיתון בשיאה הייתה כ־700,000 עותקים ⁴. לפי הארכיון היהודי האמריקאי, ב־1926 לבדה הגיעה תפוצתו ל־900,000 לפחות ⁶. סוכני הרכב של פורד הפיצו אותו, ובתי ספר וספריות קיבלו אותו בחינם ⁵. הסדרה התבססה על הפרוטוקולים של זקני ציון, זיוף אנטישמי שפורסם ברוסיה ב־1903 ושזהות מחברו עודנה שנויה במחלוקת ⁵²¹. ב־1921 אמר פורד כי הפרוטוקולים ״מתיישבים עם מה שקורה״ ⁴.

ב־1925 תבע עורך הדין אהרן ספירו את פורד בגין הוצאת דיבה, לאחר שהעיתון האשים אותו בניסיון להשתלט על החקלאות האמריקאית ⁵. המשפט נפתח בדטרויט ב־1927. לאחר שפורד עבר תאונה, ביקשו נציגיו לבטל את ההליך בשל מגעים בין אחד המושבעים לעיתונאי ⁴. אז פרסם פורד התנצלות פומבית בפני היהודים שניסח לואי מרשל, נשיא הוועד היהודי האמריקאי ⁴⁵. ב־16 ביולי 1927 הוכרז על פשרה עם ספירו ⁴. באותה שנה חדל העיתון להופיע ⁶.

בגרמניה היה לדברים הד ישיר. פורד הוא האמריקאי היחיד שמוזכר ב״מיין קאמפף״, כ״איש גדול אחד ויחיד״ שעדיין מתייצב מול היהודים ⁵⁶. ב־30 ביולי 1938, ביום הולדתו ה־75, קיבל פורד את הצלב הגדול של מסדר העיט הגרמני, העיטור הנאצי הגבוה ביותר לאזרח זר. הוא היה האמריקאי הראשון שניאות לקבלו ⁴⁵.

ההדרה שבשגרה: אוניברסיטאות, בתי מלון, מועדונים ושכונות

בשנת הלימודים 1921–1922 היו היהודים 21.5% מכלל הסטודנטים בהרווארד, בעוד ששיעורם באוכלוסיית ארצות הברית עמד על כ־3.5% ⁸. ב־21 ביוני 1922 דנה ועדת מרצים בשאלה אם קיימת ״בעיה יהודית״ והשיבה בחיוב ⁸. נשיא האוניברסיטה א׳ לורנס לואל הציע להגביל את שיעור הסטודנטים היהודים ל־15% ⁷. כך נימק זאת: ״הרגש האנטישמי בקרב הסטודנטים מתחזק, והוא גובר ביחס ישר לעלייה במספר היהודים״ ⁷.

ב־1923 דחתה ועדה של שלושה־עשר חברים מכסה מפורשת בשם ״המדיניות המסורתית של הרווארד, הנקייה מאפליה על רקע גזע או דת״ ⁷. לואל השיג תוצאה זהה בדרך אחרת: מכתבי המלצה, ראיונות, הערכת ה״אופי״, פיזור גאוגרפי, הגבלת המחזור לאלף סטודנטים החל ב־1924 וחובת הגשת תצלום החל ב־1926 ⁷⁸.

הרווארד לא הייתה היחידה. בקולומביה, שבה הגיע שיעור הסטודנטים היהודים לפני 1920 עד 40%, הפקולטה לרפואה ״הפחיתה במידה ניכרת מאוד״ את חלקם כבר ב־1922 ⁸. מזכר ממשרד הקבלה של ייל מאותה שנה סיכם את שיטות המוסדות השכנים: ״קולומביה: מבחנים פסיכולוגיים. פרינסטון: עמדת הסטודנטים״ ⁸.

להדרה החברתית היו שורשים מוקדמים יותר. במאי 1877 סירב מלון גרנד יוניון בסרטוגה ספרינגס לארח את הבנקאי ג׳וזף זליגמן. המנהל הורה שלא לקבל ״שום בן ישראל״ ¹⁸. לימים מיינו מלונות את אורחיהם לפי שם המשפחה, החליפו רשימות של לקוחות יהודים או הצהירו על מדיניותם בגלוי. במודעה בהרי הקטסקיל נכתב ״אין כניסה לעברים ולכלבים״ ¹⁸. כשנדחקו ממועדוני הנופש והעסקים, הקימו יהודים מועדונים, מלונות ואחוות סטודנטים משלהם ¹⁸. גם ב־1947 מצאה הליגה נגד השמצה שכמעט מחצית מהמלונות שנבדקו בניו אינגלנד אינם מקבלים יהודים ¹⁸. אריק ילין הראה שהזיכרון של הדרה זהה של משפחות שחורות ויהודיות אינו משקף במדויק את סעיפי חוזי המקרקעין שנחקרו באזור וושינגטון ¹⁹.

1924: חוק ג׳ונסון–ריד סוגר את הדלת

חוק ראשון, מ־1921, הגביל את ההגירה מכל לאום ל־3% ממספר בני אותו לאום שנמנו במפקד 1910 ⁹. בחוק מ־1924, שעליו חתם הנשיא קולידג׳, ירד השיעור ל־2%, ושנת הבסיס הוחזרה למפקד 1890, לפני גל ההגירה הגדול מאיטליה, מפולין ומקרב יהדות מזרח אירופה ⁹. בפועל נסגרו שערי ההגירה בפני רוב מדינות אסיה ⁹. בלשכת ההיסטוריון של מחלקת המדינה סיכמו: ״מטרתו היסודית ביותר של חוק 1924 הייתה לשמר את אידאל ההומוגניות של ארצות הברית״ ⁹.

מבחינת היהודים, השינוי היה חד. בשנות השיא שלפני 1914 נכנסו לארצות הברית יותר מ־100,000 יהודים בשנה. בעקבות החוק ירד מספרם לכ־8,000 בשנה ¹⁸. בדיונים כינו נבחרי ציבור את היהודים ״מלוכלכים״ ו״חולים״ ¹⁸. אותן מכסות הוחלו לימים, ללא שינוי, גם על פליטי הנאציזם.

האב קוגלין ושלושים מיליון מאזיניו

צ׳רלס קוגלין, כומר קתולי מפרוורי דטרויט, נשא את דרשת הרדיו הראשונה שלו ב־17 באוקטובר 1926 ¹⁰. ב־1930 החל לשדר ברשת הארצית CBS. בשנות השלושים האזינו לו בקביעות כ־30 מיליון איש במדינה שמנתה 122 מיליון תושבים ¹⁰. ב־1936 ייסד את השבועון ״צדק חברתי״ (Social Justice). בשנים 1937–1938 אימץ העיתון קו אנטישמי ופרסם בהמשכים את ״הפרוטוקולים של זקני ציון״ ¹⁰.

ב־20 בנובמבר 1938, עשרה ימים אחרי ליל הבדולח, נשא קוגלין ברדיו דרשה בשם ״רדיפה — יהודית ונוצרית״. הוא הטיל את האחריות לאלימות על ״קומוניסטים יהודים״ וטען שהיהודים ״שולטים ברדיו ובעיתונות״ ¹⁰. בהדרגה הפסיקו תחנות לשדר את דרשותיו. ב־1941 אסר עליו הארכיבישוף של דטרויט לשדר ברדיו. ב־1942 סירב הדואר להפיץ את השבועון, שהואשם בהפצת ״תעמולת אויב״ ¹⁰.

20 בפברואר 1939: צלבי קרס במדיסון סקוור גארדן

ב־20 בפברואר 1939, יומיים לפני יום הולדתו של ג׳ורג׳ וושינגטון, מילא הבונד הגרמני־אמריקאי, ארגון נאצי אמריקאי בראשות פריץ קון, את מדיסון סקוור גארדן. לפי History השתתפו בעצרת יותר מ־20,000 איש, ולפי המכון ההיסטורי הגרמני בוושינגטון 22,000 ¹¹¹²²². הכרזה בישרה על ״עצרת למען אמריקה״. על הבמה ניצב דיוקן של וושינגטון בגובה תשעה מטרים, משני עבריו צלבי קרס, והקהל הצדיע במועל יד ¹². קון, מהנדס גרמני שהיגר ב־1928, בנה את הבונד בדמות המפלגה הנאצית, עם מדים, סדרנים ומחנות קיץ ¹¹¹². צעיר יהודי מניו יורק בשם איזידור גרינבאום עלה על הבמה כדי לקטוע את הנאום. הסדרנים והשוטרים הכו אותו לקול תשואות הקהל, ואחר כך הטיל עליו בית המשפט קנס של 25 דולר ¹². בחוץ הקיפו מפגינים ושוטרים את האולם ¹². בחודשים הבאים נאסר קון. ב־1943 נשללה אזרחותו ולאחר המלחמה גורש ¹¹.

הפליטים: דעת הקהל ומנגנון הממשל

ארצות הברית החילה על בקשות הפליטים היהודים את המכסות שנקבעו ב־1924 ⁹¹³. המכסה המשותפת לגרמניה ולאוסטריה התירה לכל היותר 27,370 אשרות בשנה ¹³. ב־30 ביוני 1938 המתינו בתור קרוב ל־140,000 בני אדם. בספטמבר כבר היו 220,000 ¹³. בוועידת אוויאן ביולי 1938 סירבו כמעט כל הממשלות לקלוט פליטים נוספים. הרפובליקה הדומיניקנית הייתה יוצאת הדופן ¹³²⁰.

סקרי גאלופ מציירים תמונה ברורה ¹⁴. באפריל 1938 סברו 54% מהאמריקאים כי ״רדיפת היהודים באירופה הייתה בחלקה באשמתם שלהם״ ¹⁴. בנובמבר 1938, לאחר ליל הבדולח, הסתייגו 94% מיחס הנאצים ליהודים. באותו שבוע השיבו 72% בשלילה לשאלה ״האם עלינו להרשות למספר גדול יותר של גולים יהודים מגרמניה לבוא לחיות בארצות הברית?״ ¹⁴. בינואר 1939 התנגדו 83% לקליטת פליטים נוספים ¹³ ו־67% התנגדו לכניסתם של 10,000 ילדים פליטים מגרמניה ¹⁴. כשנאמר במפורש שהילדים ״ברובם יהודים״, התוצאה כמעט לא השתנתה ¹⁴.

בפברואר 1939 הגישו הסנאטור רוברט וגנר וחברת בית הנבחרים אדית נורס רוג׳רס הצעת חוק לאפשר ל־20,000 ילדים גרמנים מתחת לגיל 14 להיכנס מחוץ למכסה ¹³. הקונגרס מעולם לא העמיד אותה להצבעה ¹³.

ב־13 במאי 1939 יצאה אוניית הנוסעים סנט לואיס מהמבורג להוואנה. על סיפונה היו 937 נוסעים, כמעט כולם פליטים יהודים ¹⁵. ב־27 במאי התירה קובה ל־28 נוסעים להיכנס. נוסע נוסף פונה לבית חולים בהוואנה ¹⁵. האונייה שטה לאורך חופי פלורידה, קרוב כל כך שהנוסעים ראו את אורות מיאמי. כמה מהם שלחו מברקים לרוזוולט. מחלקת המדינה השיבה שעליהם ״להמתין לתורם ברשימת ההמתנה״ ¹⁵. ב־6 ביוני הפליגה סנט לואיס בחזרה לאירופה. בריטניה קלטה 288 נוסעים, הולנד 181, בלגיה 214 וצרפת 224. מבין נוסעי האונייה נרצחו לימים 254 בשואה ¹⁵.

במחלקת המדינה קבע את המדיניות ברקינרידג׳ לונג, עוזר מזכיר המדינה מינואר 1940. בסוף יוני 1940 כתב שביכולתם של הקונסולים ״לדחות, לדחות ושוב לדחות את מתן האשרות״ ¹⁶. ביוני 1941 הורו הכפופים לו לדחות כל בקשת אשרה של מי שקרוביו נמצאו בשטח כבוש ¹⁶. בינואר 1944 ניטלה מלונג האחריות על מחלקת האשרות. הוא המשיך לכהן כעוזר מזכיר המדינה עד שהתפטר בנובמבר ¹⁶.

11 בספטמבר 1941: לינדברג בדה מוין

צ׳רלס לינדברג, גיבור הטיסה הראשונה שחצתה את האוקיינוס האטלנטי בטיסת יחיד, היה הדובר המפורסם ביותר של ״ועדת אמריקה תחילה״, שהתנגדה לכניסה למלחמה. ב־18 באוקטובר 1938 קיבל עיטור מידי גרינג ¹⁷. ב־11 בספטמבר 1941 נשא בקולוסיאום של דה מוין שבאיווה נאום שכותרתו ״מיהם מחרחרי המלחמה?״ ונקב בשמותיהן של שלוש קבוצות: ״הבריטים, היהודים וממשל רוזוולט״ ¹⁷. לינדברג אמר שהוא מבין את עוינות היהודים לנאציזם, והוסיף: ״הסכנה הגדולה ביותר שהם מציבים למדינה הזאת טמונה בהיקף בעלותם ובהשפעתם על הקולנוע שלנו, העיתונות שלנו, הרדיו שלנו והממשלה שלנו״. הוא הזהיר כי ״סובלנות היא מעלה התלויה בשלום ובעוצמה״ ¹⁷.

תגובת העיתונות, לרבות עיתונים שהתנגדו למלחמה, הייתה ״שלילית בהחלט״. העיתון דה מוין רג׳יסטר פרסם בעמוד הראשון קריקטורה שבה היטלר ומוסוליני מוחאים כפיים ¹⁷. ״ועדת אמריקה תחילה״ סירבה להתנער מלינדברג אך חדלה להזמין אותו. ההתקפה על פרל הארבור, כעבור שלושה חודשים, חתמה את הוויכוח ¹⁷. באותה עת בברלין בחר המופתי של ירושלים בדרך ההפוכה.

כרונולוגיה

• 1913-04-26 — מרי פייגן נרצחת באטלנטה ¹².
• 1915-08-17 — הלינץ׳ בליאו פרנק במריאטה ¹².
• 1915-11 — הקו קלוקס קלאן מוקם מחדש בסטון מאונטיין בערב חג ההודיה ³.
• 1920-05-22 — לראשונה מקדיש דירבורן אינדיפנדנט את עמוד השער למתקפה אנטישמית ⁴.
• 1922 — לואל מציע להגביל את שיעור היהודים בהרווארד ל־15% ⁷⁸.
• 1924 — חוק ג׳ונסון–ריד קובע מכסת הגירה של 2% לפי מפקד 1890 ⁹.
• 1927-07-16 — פשרה בפרשת ספירו והתנצלות פומבית של פורד. העיתון נסגר באותה שנה ⁴⁶.
• 1938-07-30 — פורד מקבל את הצלב הגדול של מסדר העיט הגרמני ⁴⁵.
• 1938-11 — בסקר גאלופ מתנגדים 72% מהנשאלים לקליטת גולים יהודים נוספים מגרמניה ¹⁴.
• 1938-11-20 — קוגלין משדר את הדרשה ״רדיפה — יהודית ונוצרית״ ¹⁰.
• 1939-02 — הצעת וגנר–רוג׳רס לקליטת 20,000 ילדים, שמעולם לא הועמדה להצבעה ¹³.
• 1939-02-20 — עצרת הבונד במדיסון סקוור גארדן ¹¹¹².
• 1939-05-13 → 06-06 — מסעה של סנט לואיס. 254 מנוסעיה עתידים להירצח ¹⁵.
• 1940-06 — מזכר ברקינרידג׳ לונג: ״לדחות, לדחות ושוב לדחות״ ¹⁶.
• 1941-09-11 — נאומו של לינדברג בדה מוין ¹⁷.

מקורות

1. New Georgia Encyclopedia (Georgia Humanities, University of Georgia Press), « Leo Frank Case », consulté le 9 novembre 2026, https://www.georgiaencyclopedia.org/articles/history-archaeology/leo-frank-case/
2. History.com Editors, « Leo Frank Lynching », A&E Television Networks, consulté le 9 novembre 2026, https://www.history.com/articles/leo-frank-lynching
3. New Georgia Encyclopedia, « Ku Klux Klan in the Twentieth Century », consulté le 9 novembre 2026, https://www.georgiaencyclopedia.org/articles/history-archaeology/ku-klux-klan-in-the-twentieth-century/
4. Anti-Defamation League, « The International Jew: 1920s Antisemitism Revived Online », 30 janvier 2017, https://www.adl.org/resources/backgrounders/international-jew-1920s-antisemitism-revived-online
5. JSTOR Daily, « Henry Ford's Anti-Semitism » (d'après Victoria Saker Woeste, Journal of American History, déc. 2004), https://daily.jstor.org/henry-fords-anti-semitism
6. American Jewish Archives (Hebrew Union College), « Henry Ford and Antisemitism: The Notorious "Dearborn Independent" », https://www.americanjewisharchives.org/snapshots/henry-ford-and-antisemitism-the-notorious-dearborn-independent
7. The Harvard Crimson, « Retrospection: President Lowell's Quotas », 26 mars 2015, https://www.thecrimson.com/article/2015/3/26/retrospection-president-lowells-quotas/
8. The Harvard Crimson, « "The White Man's College": How Antisemitism Shaped Harvard's Legacy Admissions », 9 novembre 2023, https://www.thecrimson.com/article/2023/11/9/legacy-admissions-scrut/
9. Office of the Historian, U.S. Department of State, « The Immigration Act of 1924 (The Johnson-Reed Act) », Milestones 1921-1936, https://history.state.gov/milestones/1921-1936/immigration-act
10. United States Holocaust Memorial Museum, Holocaust Encyclopedia, « Charles E. Coughlin », https://encyclopedia.ushmm.org/content/en/article/charles-e-coughlin
11. German History in Documents and Images (German Historical Institute Washington), « German American Bund Rally in New York City (February 20, 1939) », https://germanhistorydocs.org/en/nazi-germany-1933-1945/german-american-bund-rally-in-new-york-city-february-20-1939
12. History.com Editors, « Americans hold Nazi rally in Madison Square Garden », This Day in History, https://www.history.com/this-day-in-history/americans-hold-nazi-rally-in-madison-square-garden
13. United States Holocaust Memorial Museum, Holocaust Encyclopedia, « The United States and the Refugee Crisis, 1938–41 », https://encyclopedia.ushmm.org/content/en/article/the-united-states-and-the-refugee-crisis-1938-41
14. Frank Newport, « American Public Opinion and the Holocaust », Gallup, Polling Matters, 23 avril 2018, https://news.gallup.com/opinion/polling-matters/232949/american-public-opinion-holocaust.aspx
15. United States Holocaust Memorial Museum, Holocaust Encyclopedia, « Voyage of the St. Louis », https://encyclopedia.ushmm.org/content/en/article/voyage-of-the-st-louis
16. United States Holocaust Memorial Museum, Holocaust Encyclopedia, « Breckinridge Long », https://encyclopedia.ushmm.org/content/en/article/breckinridge-long
17. United States Holocaust Memorial Museum, Holocaust Encyclopedia, « Charles Lindbergh and the "War Agitators" Speech », https://encyclopedia.ushmm.org/content/en/article/charles-lindbergh-and-the-war-agitators-speech
18. Mark Oppenheimer (présentateur), John Turner et Lincoln Mullen (auteurs), « Episode 4: Exclusion », Antisemitism, U.S.A., R2 Studios, Roy Rosenzweig Center for History and New Media, George Mason University, 11 juillet 2024 (transcription ; historiens interrogés : Britt Tevis, Jonathan Sarna, Alan Kraut, Zev Eleff, Mitchell Hart), https://podcasts.rrchnm.org/show/Antisemitism-USA/episode-4-exclusion/
19. Eric S. Yellin, « Broken Covenants: Jewish Memory and Racial Restrictive Covenants in Greater Washington », Modern American History, 10 février 2026 (résumé, University of Richmond Scholarship Repository), https://scholarship.richmond.edu/history-faculty-publications/150
20. USHMM, The Evian Conference, https://encyclopedia.ushmm.org/content/en/article/emigration-and-the-evian-conference
21. USHMM, Protocols of the Elders of Zion, https://encyclopedia.ushmm.org/content/en/article/protocols-of-the-elders-of-zion
22. National Park Service, George Washington, lieu et date de naissance, https://www.nps.gov/gewa/learn/historyculture/george-washington.htm

העיקר ב־30 שניות

למי שאין זמן לקרוא הכול: העובדות שכדאי לזכור, וקישור לשיתוף.

1. ב־17 באוגוסט 1915 תלו 25 מנכבדי מריאטה את ליאו פרנק, תעשיין יהודי מאטלנטה. כעבור שלושה חודשים הוקם הקו קלוקס קלאן מחדש בסטון מאונטיין.
2. בשנים 1920–1927 הפיץ עיתונו של הנרי פורד את ״היהודי הבינלאומי״ ואת ״הפרוטוקולים של זקני ציון״ במאות אלפי עותקים. היטלר הזכיר את פורד ב״מיין קאמפף״.
3. בסקר גאלופ מנובמבר 1938 התנגדו 72% מהנשאלים לקליטתם בארצות הברית של פליטים יהודים נוספים מגרמניה.

שיתוף WhatsApp Telegram X Facebook E-mail העתקת קישור הורדת כרטיס הסיכום כתמונה

טעות? מקור חסר? כתבו לנו : אנחנו מתקנים טעויות ומציינים מה תוקן.