״הציונות היא צורה של גזענות״: החלטה 3379 של האו״ם, 1975–1991

ב־10 בנובמבר 1975 בשעה 15:50 נפתחה בניו יורק ישיבת המליאה ה־2400 של העצרת הכללית של האו״ם, בראשות גסטון תורן מלוקסמבורג. על סדר היום עמד דוח הוועדה השלישית על ״ביעור כל צורות האפליה הגזעית״. אחרי דברי המבוא באה הקביעה האופרטיבית במשפט אחד: העצרת ״קובעת כי הציונות היא צורה של גזענות ואפליה גזעית״ ¹. בהצבעה שמית תמכו בהצעה 72 מדינות, 35 התנגדו ו־32 נמנעו. כך התקבלה החלטה 3379 (XXX) ¹².

כעבור שש־עשרה שנה, ב־16 בדצמבר 1991, קיבלה אותה עצרת החלטה בת שורה אחת, שמספרה 46/86: היא ״מחליטה לבטל את הקביעה הכלולה בהחלטתה 3379 (XXX) מ־10 בנובמבר 1975״ ³. 111 תמכו, 25 התנגדו ו־13 נמנעו ³⁴. ברית המועצות נמנתה עם יוזמות הביטול. בעת ההצבעה עדיין הייתה קיימת ³⁴.

יוני 1967: מוסקבה מנתקת את הקשרים עם ישראל ומשנה את כיוון התעמולה

ברית המועצות הצביעה ב־1947 בעד חלוקת ארץ ישראל והתירה לצ׳כוסלובקיה לחמש את ישראל הצעירה ב־1948 (ראו כיצד סייעה ברית המועצות להקמת ישראל). כעבור עשרים שנה כבר עמדה במחנה אחר. ב־10 ביוני 1967, היום האחרון למלחמת ששת הימים, ניתקו ברית המועצות וכמה מדינות סוציאליסטיות את יחסיהן הדיפלומטיים עם ישראל. היחסים חודשו רק בשנים 1989–1991 ⁵. צבאות מצרים וסוריה, שקיבלו ציוד וייעוץ ממוסקבה, נחלו זה עתה תבוסה מוחצת. בעיתונות הסובייטית הפכה ישראל למדינה ״תוקפנית״ ו״פרו־אמריקאית״, מוצב קדמי של ה״אימפריאליזם״. כבר בקיץ 1967 פרסמו פראבדה ואיזבסטיה קריקטורות שבהן ההון המערבי מושך בחוטיו של החייל הישראלי ⁵.

ההיסטוריונית איזבלה טברובסקי ממכון קנאן שבמרכז וילסון רואה ב־1967 את ראשיתה של מערכה שנמשכה עד 1988, בניהולם של האידאולוגים של המפלגה ושל הקג״ב ⁶. ב־7 באוגוסט 1967 פרסמו כמה כתבי עת סובייטיים במקביל מאמר של יורי איוואנוב בשם ״מהי ציונות?״. ב־1969 פרסם איוואנוב, איש הוועד המרכזי, ספר בשם זהירות, ציונות!. הוא נדפס תחילה ב־70,000 עותקים, חזר לדפוס שלוש פעמים, תורגם לשש־עשרה שפות וזכה לשבחים בעיתונות הממלכתית ⁶. הציונות מתוארת בו כרשת עולמית המשרתת את בעלי ההון ושולטת בכלי התקשורת ובממשלות: עלילת הפרוטוקולים של זקני ציון (ראו כתבת העומק) בלשון מרקסיסטית.

לאותה ״ציונולוגיה״ היה תקדים. ב־1963 פרסמה האקדמיה האוקראינית למדעים בקייב את היהדות ללא כחל ושרק מאת טרופים קיצ׳קו. משקיפים במערב השוו את הקריקטורות בספר לאלו של דר שטירמר הנאצי. ב־1964, אחרי גינויים שנשמעו אפילו במפלגות הקומוניסטיות במערב אירופה, התנערו הרשויות מהספר והסירו אותו מהמדפים. אך ב־1968 פרסם קיצ׳קו את יהדות וציונות והיה שוב לאחד ממחברי היסוד של המערכה ⁶⁷. טברובסקי מציינת שההתנערות ב־1964 הייתה ״זמנית בלבד״ ⁶. הקריקטורה האנטי־ציונית נעשתה סוגה קבועה בעיתונות הסובייטית. ב־1972 הציג כתב העת הסאטירי קרוקודיל תמנון ״ציוני״ שעל זרועותיו נכתבו המילים תוקפנות, פרובוקציה וטרור ⁶. בשנות השבעים נעשתה ההשוואה בין ציונות לנאציזם לדבר שבשגרה. ב־1970 הופיעה 96 פעמים בפרסומים שנבדקו ⁶. ב־1990 הודה מאמר מערכת בפראבדה שזו הייתה מערכה שגרמה ״נזק ניכר״ ⁶.

מרץ 1968: הטיהור ה״אנטי־ציוני״ בפולין

המערכה שכונתה אנטי־ציונית בפולין הובילה לטיהורים של מרץ 1968 ⁸⁹. ההיסטוריון דריוש סטולה מהאקדמיה הפולנית למדעים שיחזר את השתלשלות האירועים בעזרת ארכיון המפלגה ⁸. ב־6 ביוני 1967 קבע הפוליטביורו הפולני ״הנחיות לתעמולה״. למחרת גינתה הממשלה את ״התוקפנות״ הישראלית, ואלפי אספות עובדים קיבלו החלטות תמיכה במדינות ערב. ב־19 ביוני 1967 אמר המזכיר הראשון ולדיסלב גומולקה בקונגרס האיגודים המקצועיים כי התוקפנות הישראלית ״התקבלה במחיאות כפיים בחוגים ציוניים של יהודים אזרחי פולין״. הוא הוסיף: ״איננו רוצים שיופיע בארצנו גיס חמישי״, וקרא ״למי שחשים שהדברים מכוונים אליהם״ להגר. הקהל הריע ⁸. כמה מחברי הפוליטביורו מחו, והמשפט על הגיס החמישי הושמט מן הנוסח המודפס. עם זאת, מציין סטולה, הנאום פורסם בעיתונות הסובייטית וברז׳נייב בירך את גומולקה אישית ⁸.

במשרדי הממשלה, ובפרט במשרד הפנים שבראשו עמד הגנרל מייצ׳יסלב מוצ׳אר, הפכה ההנחיה האנטי־ציונית לכלי לטיהורים. במרץ 1968 הם יצאו לאור, כשהמשטר דיכא הפגנות סטודנטים והכריז מי האשמים: ״רוויזיוניסטים, ציונים ומשרתי האימפריאליזם״. בעלי תפקידים יהודים במפלגה איבדו את משרותיהם, ואחריהם עורכי עיתונים, מרצים, מורים ומנהלי עבודה. בין 1968 ל־1970 ביקשו כ־13,000 בני אדם היתר להגר לישראל, כמחצית מיהודי פולין שנותרו אז במדינה ⁸. הם יצאו מתחנת הרכבת גדנסק בוורשה לאחר שנדרשו לוותר על אזרחותם הפולנית ⁹. סטולה מכנה זאת ״פוגרום מילולי וסמלי״. הוא מציין שבפועל ״ציוני״ היה כינוי ליהודי, גם כשהאדם שנגדו הופנה לא היה יהודי ⁸. להמשך הסיפור חשוב פרט אחד: ברישומי הפגישות הפולניות־סובייטיות בשנים 1967–1968 אין עדות שמוסקבה דחפה לפעולה לפני מעשה. הברכות הגיעו בדיעבד ⁸.

1970–1975: מסורבי העלייה, תיקון ג׳קסון–ואניק והאסטרטגיה באו״ם

במקביל גבר בקרב יהודי ברית המועצות הרצון לעלות לישראל בעקבות מלחמת 1967. מי שבקשתם נדחתה, ״מסורבי העלייה״, איבדו לא פעם את עבודתם. במרץ 1974 הזכיר הנשיא ניקסון את הנתונים: לפני המשא ומתן עזבו את ברית המועצות כ־400 יהודים בשנה, בשנה הראשונה של הפשרת המתיחות עזבו 17,000 ובשנה שלאחריה 35,000 ¹⁰. הקונגרס האמריקאי ביקש להרחיק לכת. התיקון של הסנאטור הנרי ג׳קסון וחבר בית הנבחרים צ׳רלס ואניק התנה הענקת מעמד של מדינה מועדפת במסחר ואשראי מבנק היצוא והיבוא בחופש הגירה. חוק הסחר אושר ב־20 בדצמבר 1974 וג׳רלד פורד חתם עליו ב־3 בינואר 1975. ב־14 בינואר דחתה מוסקבה את התנאים וביטלה את הסכם הסחר מ־1972 ¹⁰. הגירת היהודים נהפכה למוקד מחלוקת בין מזרח למערב, ולמילה ״ציונות״ היה בתעמולה הסובייטית תפקיד בזירה הפנימית לא פחות מבזירה הבינלאומית.

בזירה הבינלאומית הוכשרה הקרקע בשלבים. הם מפורטים במבוא להחלטה 3379 עצמה ². החלטה 3151 G מ־14 בדצמבר 1973 כבר גינתה את ״הברית הפסולה בין הגזענות הדרום־אפריקאית לציונות״. אחריה באו הצהרת הוועידה במקסיקו לציון שנת האישה הבינלאומית (19 ביוני עד 2 ביולי 1975), והחלטה 77 (XII) של ראשי המדינות בארגון לאחדות אפריקה שהתכנסו בקמפלה (28 ביולי עד 1 באוגוסט 1975), אשר ייחסה ל״משטרים הגזעניים״ בפלסטין הכבושה, ברודזיה ובדרום אפריקה ״מוצא אימפריאליסטי משותף״. הצהרת המדינות הבלתי מזדהות בלימה (25–30 באוגוסט 1975) כינתה את הציונות ״איום על השלום ועל הביטחון בעולם״. ב־17 באוקטובר 1975 אישרה הוועדה השלישית את ההצעה ב־70 קולות מול 29 ו־27 נמנעים. העיתונות היהודית האמריקאית תיארה אותה כהצעה ״בחסות ערבית״ בתמיכת גוש ״ערבי, קומוניסטי ומדינות העולם השלישי״ ¹¹¹.

10 בנובמבר 1975: הישיבה

אפשר לעקוב אחר הדיון בפרוטוקול הרשמי של הישיבה ה־2400 ¹. נציג ישראל חיים הרצוג נשא דברים לפני ההצבעה. הוא הזכיר שבאותו 10 בנובמבר מלאו בדיוק שלושים ושבע שנים לליל הבדולח, ב־10 בנובמבר 1938, ״הלילה שהוביל לתאי הגזים״. לדבריו, ההצעה ״נועדה להסיט את המזרח התיכון מצעדיו לעבר השלום ונולדה מתוך רגש עמוק של אנטישמיות״. הוא סיים: ״בשבילנו, העם היהודי, ההחלטה הזאת המושתתת על שנאה, שקר ויהירות חסרת כל ערך מוסרי או משפטי. בשבילנו, העם היהודי, אין היא אלא פיסת נייר״ ¹. לפי עדות המשפחה ומדינת ישראל, שהביא כעבור חמישים שנה בנו הנשיא יצחק הרצוג, קרע אז את הנוסח על דוכן הנואמים ¹². המחווה אינה נזכרת בפרוטוקול, המתעד רק את הדברים שנאמרו.

ההצבעה הייתה שמית ¹. רומניה אינה מופיעה ברשימת המצביעות. עם התומכות נמנו בין השאר ברית המועצות, אוקראינה ובלארוס הסובייטיות, פולין, הונגריה, צ׳כוסלובקיה, בולגריה ומזרח גרמניה, וכן קובה, סין, כל מדינות ערב, הודו, ברזיל, מקסיקו, טורקיה, פורטוגל ויוגוסלביה. נגד הצביעו ארצות הברית, ישראל, צרפת, בריטניה, מערב גרמניה, איטליה, מדינות בנלוקס, המדינות הנורדיות, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, אוסטריה ואירלנד. התנגדו גם חוף השנהב, ליבריה, מלאווי, הרפובליקה המרכז־אפריקאית וכמה ממדינות מרכז אמריקה והקריביים. בין 32 הנמנעות היו יפן, יוון, ארגנטינה, צ׳ילה, קולומביה, ונצואלה, פרו, הפיליפינים, סינגפור, קניה, גאנה, זאיר ואתיופיה ¹².

אחרי ההצבעה ביקש שגריר צרפת לואי דה גירנגו שארצו תירשם מעתה כנמנעת בשתי ההחלטות הנלוות על העשור למאבק בגזענות, ״שכן כעת ברור שהן קשורות לנוסח בעניין הציונות״. הוא אמר כי ״צרפת אינה יכולה להסכים לרעיון המשווה ציונות לגזענות״ והביע תקווה שהארגון ״ישוב לעשתונותיו״ ¹.

לבסוף עלה נציג ארצות הברית דניאל פטריק מויניהן, שבחר לדבר ״אחרי ההצבעה״. דבריו באולם, שתועדו בפרוטוקול, נודעו מאז ברבים: ״ארצות הברית קמה להצהיר בפני העצרת הכללית ובפני העולם כי אין היא מכירה במעשה הנתעב הזה, לא תכבד אותו ולעולם לא תקבל אותו״. ובהמשך: ״רעה גדולה שולחה בעולם״. הוא ציטט את אנדריי סחרוב, חתן פרס נובל לשלום באותה שנה: ״לתועבת האנטישמיות הוענקה מראית עין של הכשר בינלאומי״. העצרת, הוסיף, ״מעניקה היום חנינה סמלית, ואף יותר מכך, לרוצחי ששת מיליוני יהודי אירופה״ ¹. הנוסח המרבה להופיע בצרפתית, ״האו״ם עומד להפוך את האנטישמיות לחוק בינלאומי״, הוא ניסוח חופשי של הדברים. הביטוי המדויק הוא ״הכשר בינלאומי״.

1975–1991: מה שינתה ההחלטה

להחלטה לא היה תוקף מחייב, אך היא העניקה לטענה חותמת של האו״ם. במשך חמש־עשרה שנה הסתמכו עליה בנוסחים של ועידות ושל ארגונים בינלאומיים. מבחינת ישראל היא הצדיקה את הסירוב לכל תיווך של האו״ם בסכסוך במזרח התיכון ⁴.

נפילת חומת ברלין שינתה את התמונה. ב־18 באוקטובר 1991 חידשה ברית המועצות את יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל. השר בוריס פנקין הודיע על כך בירושלים, שנים־עשר יום לפני פתיחת ועידת השלום במדריד (30 באוקטובר עד 4 בנובמבר 1991). בראש הוועידה עמדו ג׳ורג׳ בוש ומיכאיל גורבצ׳וב, והשתתפו בה ישראל, סוריה, לבנון, מצרים ומשלחת ירדנית־פלסטינית ¹³¹⁴. כבר בספטמבר 1991 קרא בוש בעצרת הכללית לביטול החלטה 3379 ⁴. ב־16 בדצמבר 1991 הציג סגן מזכיר המדינה לורנס איגלברגר נוסח בן משפט אחד בחסות 85 מדינות, ובהן ברית המועצות. תימן ניסתה להתנות את האישור ברוב של שני שלישים. הצעתה נדחתה ברוב של 96 מול 34. החלטה 46/86 אושרה ב־111 קולות נגד 25 ו־13 נמנעים ³⁴. בין 25 המתנגדות היו מדינות ערביות ומוסלמיות וכן קובה, קוריאה הצפונית, סרי לנקה ווייטנאם. מצרים, כווית, בחריין, עומאן, מרוקו ותוניסיה לא השתתפו בהצבעה ⁴. ״הדפנו את החושך״, אמר שר החוץ הישראלי דוד לוי ⁴.

אחרי 1991: ההחלטה בוטלה, המונחים נשארו

הביטול מחק את ההחלטה, אך המונחים שימשו גם אחריו. בוועידה העולמית נגד גזענות בדרבן שבדרום אפריקה, מ־31 באוגוסט עד 8 בספטמבר 2001, הוצגה ישראל שוב כמדינה גזענית בטיוטת הצהרת הממשלות ובמיוחד בהצהרת פורום הארגונים הלא ממשלתיים. ב־3 בספטמבר החזיר מזכיר המדינה קולין פאוול את המשלחת האמריקאית. לא נלחמים בגזענות, אמר, ״באמצעות ועידות שמפיקות הצהרות בלשון שנאה, שחלקן מחזירות אותנו לימי 'ציונות שווה גזענות'״ וש״מסמנות מדינה אחת ויחידה בעולם, ישראל, לגינוי ולדיראון״ ¹⁵. גם ישראל פרשה.

כרונולוגיה

• 1963 — בקייב מתפרסם היהדות ללא כחל ושרק של טרופים קיצ׳קו. ב־1964, בעקבות מחאה בינלאומית, מתנערות הרשויות מהספר ומסירות אותו מהמדפים ⁷.
• 1967-06-10 — ברית המועצות וכמה ממדינות הגוש מנתקות את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל ⁵.
• 1967-06-19 — בקונגרס האיגודים המקצועיים בוורשה מדבר גומולקה על ״גיס חמישי״ ציוני ⁸.
• 1968-03 — דיכוי הפגנות הסטודנטים בפולין וטיהור ״אנטי־ציוני״. בין 1968 ל־1970 מוגשות כ־13,000 בקשות להגר ⁸⁹.
• 1969 — זהירות, ציונות! מאת יורי איוואנוב יוצא לאור ב־70,000 עותקים בהדפסה הראשונה ⁶.
• 1973-12-14 — בהחלטה 3151 G מגנה העצרת הכללית את ״הברית הפסולה בין הגזענות הדרום־אפריקאית לציונות״ ².
• 1974-12-20 / 1975-01-03 — חוק הסחר ובו תיקון ג׳קסון–ואניק מאושר ונחתם. ברית המועצות דוחה את התנאים ב־14 בינואר 1975 ¹⁰.
• 1975-07/08 — ההחלטות שהתקבלו במקסיקו, בקמפלה (הארגון לאחדות אפריקה) ובלימה (המדינות הבלתי מזדהות) נזכרות במבוא להחלטה 3379 ².
• 1975-10-17 — הוועדה השלישית מאשרת את ההצעה ב־70 קולות מול 29 ו־27 נמנעים ¹¹¹.
• 1975-11-10 — החלטה 3379 (XXX) מתקבלת ב־72 קולות בעד, 35 נגד ו־32 נמנעים. הרצוג ומויניהן נושאים דברים ¹².
• 1991-10-18 — חידוש היחסים בין ברית המועצות לישראל ¹³.
• 1991-10-30 — ועידת מדריד נפתחת ¹⁴.
• 1991-12-16 — החלטה 46/86 מבטלת את הקביעה ב־111 קולות בעד, 25 נגד ו־13 נמנעים ³⁴.
• 2001-09-03 — ארצות הברית ואחריה ישראל עוזבות את ועידת דרבן ¹⁵.

מקורות

1. Nations unies, Assemblée générale, trentième session, « 2400e séance plénière, lundi 10 novembre 1975 » (procès-verbal officiel A/PV.2400 : rapport de la Troisième Commission, discours de Herzog, de Guiringaud et Moynihan, vote par appel nominal), reproduit par l'Economic Cooperation Foundation, https://content.ecf.org.il/files/M00901_UNGARes3379DebateEnglish.pdf
2. Nations unies, résolution 3379 (XXX) « Elimination of all forms of racial discrimination », 10 novembre 1975 (texte intégral et vote par pays), reproduit par la Ruhr-Universität Bochum, Quellensammlung « Konservative Renaissance und Ende des Kalten Krieges », https://www.ruhr-uni-bochum.de/gna/Quellensammlung/11/11_unresolution_1975
3. Nations unies, Assemblée générale, résolution 46/86 « Elimination of racism and racial discrimination », A/RES/46/86, 74e séance plénière, 16 décembre 1991, https://unispal.un.org/pdfs/0AEA0B9FE5C99B0885256A9B0061300C.pdf
4. Jewish Telegraphic Agency, « U.N. votes 111-25 to rescind 'odious' resolution on Zionism », 17 décembre 1991, https://www.jta.org/archive/u-n-votes-111-25-to-rescind-odious-resolution-on-zionism
5. Ksenia Ermishina, « "Israeli imperialists": The Soviet "anti-Israel" campaign of 1967 », Corvinus Journal of International Affairs (COJOURN), vol. 5, n° 1, 2020, https://journals.lib.uni-corvinus.hu/index.php/cojourn/article/download/517/83/1842
6. Izabella Tabarovsky, « Soviet Anti-Zionism and Contemporary Left Antisemitism », Fathom, mai 2019, https://fathomjournal.org/soviet-anti-zionism-and-contemporary-left-antisemitism/
7. Jewish Telegraphic Agency, « Academics hit new Kichko book as anti-Semitic; protest to Western Communist leaders », 5 mai 1969, https://www.jta.org/archive/academics-hit-new-kichko-book-as-anti-semitic-protest-to-western-communist-leaders
8. Dariusz Stola, « Anti-Zionism as a Multipurpose Policy Instrument: The Anti-Zionist Campaign in Poland, 1967-1968 », The Journal of Israeli History, vol. 25, n° 1, mars 2006, p. 175-201, https://www.polishjews.org.au/wp-content/uploads/Stola_Anti-Zionism_as_Multipurpose_Policy_Inst.pdf
9. Jewish Telegraphic Agency / J. The Jewish News of Northern California, « Warsaw exhibit bares chilling tale of 1968 purges », 22 juillet 2018, https://www.jweekly.com/2018/07/22/warsaw-exhibit-bares-chilling-tale-of-1968-purges/
10. Département d'État des États-Unis, Office of the Historian, Foreign Relations of the United States, 1969-1976, vol. XXXVIII, part 1, document 31, « Editorial Note » (amendement Jackson-Vanik), https://history.state.gov/historicaldocuments/frus1969-76v38p1/d31
11. Jewish Telegraphic Agency, « Cabal of Arab, Communist, Third World states formalize their hatred of Zionism and Israel », 20 octobre 1975, https://www.jta.org/archive/cabal-of-arab-communist-third-world-states-formalize-their-hatred-of-zionism-and-israel
12. Jewish News Syndicate, « Herzog marks 50 years since father tore anti-Israel UN resolution », 10 novembre 2025, https://www.jns.org/israel-news/herzog-marks-50-years-since-father-tore-anti-israel-un-resolution
13. Jewish Telegraphic Agency, « Restoration of Soviet-Israeli ties ends 24 years of abnormal relations », 21 octobre 1991, https://www.jta.org/archive/restoration-of-soviet-israeli-ties-ends-24-years-of-abnormal-relations
14. Département d'État des États-Unis, Office of the Historian, « The Madrid Conference, 1991 », Milestones 1989-1992, https://history.state.gov/milestones/1989-1992/madrid-conference
15. Colin L. Powell, secrétaire d'État, « Statement on Withdrawal of the U.S. Delegation from the World Conference Against Racism », 3 septembre 2001, archive USINFO du Département d'État, https://usinfo.org/usia/usinfo.state.gov/usa/race/cp030901.htm

העיקר ב־30 שניות

למי שאין זמן לקרוא הכול: העובדות שכדאי לזכור, וקישור לשיתוף.

1. ב־10 בנובמבר 1975 קבעה עצרת האו״ם בהחלטה 3379 כי ״הציונות היא צורה של גזענות ואפליה גזעית״. 72 מדינות תמכו, 35 התנגדו ו־32 נמנעו.
2. להחלטה קדמו שמונה שנות מערכה ״אנטי־ציונית״ בגוש הסובייטי, שהחלה לאחר מלחמת ששת הימים ביוני 1967 וכללה את הטיהורים בפולין ב־1968.
3. ב־16 בדצמבר 1991, לאחר ועידת מדריד, ביטלה העצרת הכללית של האו״ם את הקביעה ברוב של 111 מדינות נגד 25.

שיתוף WhatsApp Telegram X Facebook E-mail העתקת קישור הורדת כרטיס הסיכום כתמונה

טעות? מקור חסר? כתבו לנו : אנחנו מתקנים טעויות ומציינים מה תוקן.