המופתי של ירושלים אצל היטלר: מה מספרים המסמכים

ב־28 בנובמבר 1941 קיבל אדולף היטלר בלשכת קנצלר הרייך איש דת פלסטיני גולה: חאג׳ אמין אל־חוסייני, המופתי הגדול של ירושלים. תצלום הפגישה התפרסם ברחבי העולם ומאז נעשה מוקד למחלוקת. יש הרואים בו הוכחה שהשואה התרחשה בהשראה ערבית, ואחרים רואים בפגישה פרט חסר חשיבות. המסמכים בני התקופה מאפשרים לחרוג משני התיאורים הפשטניים האלה. זה מה שעולה מהם, לפי סדר האירועים.

המופתי שמינו הבריטים

אמין אל־חוסייני נולד בירושלים למשפחת נכבדים בסוף המאה ה־19. שנת לידתו המדויקת אינה ידועה ¹. באפריל 1920 היה שותף לארגון הפגנות אלימות בירושלים, נמלט לסוריה והורשע בהיעדרו. בסתיו חנן אותו הנציב העליון הבריטי הרברט סמואל ¹.

ב־8 במאי 1921 מינה אותו אותו הרברט סמואל למופתי של ירושלים, הסמכות הדתית המוסלמית העליונה בעיר, במקום אחיו שמת ¹². ב־9 בינואר 1922 היה לנשיא המועצה המוסלמית העליונה, שהופקדה על בתי הדין הדתיים ועל נכסי ההקדש (הווקף) ².

1929 ו־1936: האלימות והבריחה

באוגוסט 1929 פרצו בירושלים מעשי אלימות על רקע המחלוקת על גישת היהודים לכותל המערבי. משם התפשטו המהומות לחברון ולצפת. 133 יהודים ו־116 ערבים נהרגו ¹².

לונדון שלחה ועדת חקירה בראשות סר וולטר שו. מסקנות הדוח שלה, שפורסם ב־31 במרץ 1930, היו מורכבות. הוועדה קבעה שהאירועים היו ״מלכתחילה התקפה של ערבים על יהודים״, אך ההאשמות שלפיהן הוועד הפועל הערבי תכנן וארגן אותם ״לא הוכחו״. על המופתי כתבו חברי הוועדה בדעת הרוב כי ״כמו רבים אחרים שניגנו במישרין או בעקיפין על רגשות הציבור בארץ ישראל, עליו לשאת בחלק מן האחריות למהומות״ ³. חבר הוועדה מטעם הלייבור הנרי סנל חתם על הדוח בהסתייגות. הוא ייחס למופתי ״חלק גדול יותר באחריות מזה שמייחס לו הדוח״, שכן לדעתו ״לא ייתכן שלא ידע מה טיבו של מסע זה״ ⁴.

באביב 1936 קיבל אל־חוסייני לידיו את הנהגת הוועד הערבי העליון, שהוביל את השביתה הכללית ובהמשך את המרד נגד הבריטים ונגד העלייה היהודית ². השביתה הסתיימה ב־12 באוקטובר 1936, אך המרד התחדש. ב־26 בספטמבר 1937 הרגו מורדים את מושל מחוז הגליל הבריטי. לונדון פיזרה את הוועד הערבי העליון והדיחה את המופתי מתפקידיו. באמצע אוקטובר 1937 הוא נמלט ללבנון ¹².

ביירות, בגדאד והפרהוד

בלבנון היה אל־חוסייני נתון לפיקוח צרפתי. לאחר פרוץ המלחמה עזב את המדינה ובאוקטובר 1939 הגיע לבגדאד ¹. כבר בינואר 1941 כתב להיטלר וביקש שגרמניה תצהיר על תמיכתה בעצמאות ערבית ועל התנגדותה לבית הלאומי היהודי בארץ ישראל ¹.

בלילה שבין 1 ל־2 באפריל 1941 הפיל רשיד עאלי אל־כילאני את הממשלה הפרו־בריטית בעיראק. המופתי תמך במשטרו של רשיד עאלי וביקש את תמיכתן של ברלין ורומא ¹². ב־9 במאי 1941 השמיע ברדיו בגדאד פתווה שקראה ל״מלחמת קודש״ נגד בריטניה ¹². כשהכוחות הבריטיים התקרבו, נמלט עם רשיד עאלי לאיראן ב־29 במאי ¹.

ב־1 וב־2 ביוני 1941, בחלל השלטוני שנוצר, נערך ביהודי בגדאד פוגרום שנודע בשם הפרהוד. ועדת החקירה העיראקית מנתה 128 יהודים הרוגים, 210 פצועים וקרוב ל־1,500 עסקים ובתים שנהרסו ¹². המופתי עזב את העיר שלושה ימים קודם לכן. מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה (USHMM) מציין ש״אי אפשר לאשר״ קשר ישיר בינו לבין הפרהוד, אך מזכיר כי עמד ״בחזית הפעילות האנטי־בריטית״ בבגדאד ².

28 בנובמבר 1941: מה נאמר בפגישה

באוקטובר 1941 הבריחו דיפלומטים איטלקים את המופתי מאיראן. ב־11 באוקטובר הגיע לרומא, ב־27 בחודש נפגש עם מוסוליני ומשם נסע לברלין ¹². ב־28 בנובמבר 1941 התקבל אצל היטלר בנוכחות שר החוץ יואכים פון ריבנטרופ והדיפלומט פריץ גרובה ¹⁵.

פקיד במזכירות שר החוץ כתב סיכום של השיחה. המסמך נשמר בארכיון משרד החוץ הגרמני ופורסם לאחר המלחמה בסדרה Documents on German Foreign Policy ⁵.

לפי התיעוד הגרמני, בפתח השיחה הציג המופתי את הערבים כ״ידידיה הטבעיים של גרמניה״, שכן אויביהם משותפים: ״האנגלים, היהודים והקומוניסטים״. הוא ביקש הצהרה פומבית או הסכם חשאי שבהם תכיר גרמניה בעצמאות הערבית ותתמוך בביטול הבית הלאומי היהודי ⁵⁶.

לפי סיכום הפגישה הגרמני מ־28 בנובמבר 1941, היטלר סירב לפרסם הצהרה פומבית והציג את הבטחותיו כהצהרה חשאית. המסמך מייחס לו כוונה להשמיד את הקהילות היהודיות בשטחים הערביים שבחסות בריטניה כאשר יגיעו הכוחות הגרמניים לדרום הקווקז. זו הייתה הבטחה מותנית ⁵⁶.

עוד לפני הפגישה בברלין החלו הנאצים ברצח המוני בירי. ב־31 ביולי 1941 הטיל גרינג על היידריך להכין פתרון כולל ל״שאלת היהודים״. כבר ניתנה הוראה להקים מרכז השמדה ראשון בפולין הכבושה ⁶¹¹.

רדיו צזן: תעמולה בערבית

המופתי שוכן בווילה ברובע צלנדורף בברלין וקיבל קצבה חודשית. מ־1942 היה לאחד מקולות התעמולה הגרמנית שפנתה לעולם הערבי ¹⁷. השידורים בערבית הועברו ממשדר הגלים הקצרים בצזן, ליד קניגס ווסטרהאוזן שמדרום לברלין. מ־1939 פעלה במקום ״מערכת המזרח״, שבה עבדו כשמונים איש למען מאזינים ערבים, טורקים, פרסים והודים ⁸. ההיסטוריון ג׳פרי הרף בחן את התמלילים שהכינה שגרירות ארצות הברית בקהיר. הוא הראה כי השידורים שילבו אנטישמיות אירופית עם פסוקי קוראן שהוצאו מהקשרם. ב־7 ביולי 1942 קרא הרדיו הגרמני בערבית ״להרוג את היהודים״ ⁸.

ב־18 בדצמבר 1942, בחנוכת המכון האסלאמי המרכזי בברלין, טען המופתי שלפי הקוראן היהודים הם ״אויביהם המושבעים ביותר של המוסלמים״. הנאום שודר למזרח התיכון ב־23 בדצמבר ¹⁷. ב־1 במרץ 1944 קרא ברדיו ברלין: ״הרגו את היהודים בכל מקום שתמצאו אותם״ ⁹.

הגרמנים עצמם פקפקו במשקלו בפועל. מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה מציין כי ״ב־1942 לא התרחשה שום התקוממות של ממש בין הים התיכון למפרץ הפרסי״ וכי בברלין ״הטילו ספק במידת הסמכות שהייתה לאל־חוסייני בפועל בעולם הערבי״ ⁷. מדינות הציר דחו את הצעותיו להקים מרכז תעמולה ופיקוד ערבי בקהיר ביולי 1942 ולאחר מכן בתוניס בספטמבר 1942 ¹.

דיוויזיית האס־אס הנדשאר

ב־13 בפברואר 1943 אישר היטלר להקים את הדיוויזיה ההררית ה־13 של הוואפן אס־אס, שנודעה בשם ״הנדשאר״, והימלר אישר לגייס לשורותיה מוסלמים מבוסניה ¹. מ־30 במרץ ועד 11 באפריל 1943 השתתף המופתי במסע הגיוס בבוסניה. ב־29 באפריל הכריז גנרל האס־אס גוטלוב ברגר שמספר המגויסים נע בין 24,000 ל־27,000 ⁷. ב־3 ביולי 1943 ארגן ברגר פגישה בין המופתי להימלר ⁷. ביולי פתח האס־אס בית ספר לאימאמים של הדיוויזיה. המופתי אמר לתלמידיו שלמוסלמים לעולם לא תהיה בעלת ברית נאמנה מהרייך הגרמני הגדול ¹.

בפברואר 1944 נפרסה הדיוויזיה במערב קרואטיה ובצפון־מזרח בוסניה. בין ספטמבר לאוקטובר 1944 ערקו קרוב ל־3,000 חיילים. באמצע אוקטובר מרדו רוב הנותרים והימלר פירק את היחידה ¹.

1943: המכתבים נגד יציאתם של ילדים יהודים

באביב 1943 נודע למופתי שמתנהל משא ומתן לאפשר לילדים יהודים לצאת מבולגריה, מרומניה ומהונגריה לארץ ישראל. במאי וביוני 1943 כתב לחמש ממשלות — גרמניה, איטליה, הונגריה, רומניה ובולגריה — כדי להתנגד ליציאתם. הוא הציע לשלוח את הילדים לפולין, שם יהיו תחת ״פיקוח הדוק יותר״ ¹⁷.

בעלות הברית תפסו את המכתבים, וב־1961 הם הוצגו במשפט אדולף אייכמן בירושלים. בישיבה ה־63 הציג התובע גדעון האוזנר את התכתבות המופתי עם משרד החוץ הבולגרי ועם השר הרומני (מוצג ת/1264). על הפרק עמדה יציאתם של 4,000 ילדים יהודים ששר המושבות הבריטי אוליבר סטנלי העניק להם סרטיפיקטים לעלייה לארץ ישראל. המופתי התנגד לנסיעתם וביקש לשלחם למקום אחר, ״תחת שמירה טובה״, כלומר לפולין ¹⁰. מוצג נוסף (ת/1266) הוא מכתב שבו דרשו המופתי ורשיד עאלי מריבנטרופ לחסל את הבית הלאומי היהודי ¹⁰.

מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה מסכם כי ״העדפתו שהילדים ייהרגו בפולין ולא יועברו לארץ ישראל הייתה, כך נראה, מפורשת״. עם זאת, המוזיאון מציין שלא הייתה למכתבים השפעה עצמאית: הגרמנים מצדם הכשילו את ניסיונות ההצלה האלה ⁷.

הבריחה, מצרים וההתחמקות ממשפט

ב־7 במאי 1945 טס המופתי לברן ¹. שווייץ סירבה להעניק לו מקלט והעבירה אותו לצרפת, שהחזיקה אותו במעצר בית סמוך לפריז ¹⁷. ב־29 במאי 1946 נמלט בדרכון על שם הסורי מערוף א־דוואליבי והגיע לקהיר, שם התקבל ¹⁷. הוא מעולם לא הועמד לדין. עם זאת, שמו הוזכר בנירנברג. דיטר ויסליצני, לשעבר מעוזריו של אייכמן, טען שהמופתי המליץ להשמיד את היהודים. רוב ההיסטוריונים מטילים ספק באמינות העדות, שכן ויסליצני ביקש לצמצם את אחריותם של הגרמנים ¹¹.

ממצרים הביע התנגדות להחלטת החלוקה של האו״ם מ־29 בנובמבר 1947 ולהקמת מדינת ישראל ¹. באוגוסט 1959 עבר לביירות. הוא מת בה ב־4 ביולי 1974 ¹.

כרונולוגיה

• 1921-05-08 — הרברט סמואל ממנה את אמין אל־חוסייני למופתי של ירושלים ¹.
• 1922-01-09 — המופתי מתמנה לנשיא המועצה המוסלמית העליונה ².
• 1929-08 — מהומות בירושלים, בחברון ובצפת. 133 יהודים ו־116 ערבים נהרגים ¹.
• 1930-03-31 — דוח שו מתפרסם. למופתי ״חלק באחריות״, אך תכנון מראש לא הוכח ³⁴.
• 1937-10 — הבריטים מדיחים את המופתי והוא נמלט ללבנון ¹².
• 1939-10 — המופתי מגיע לבגדאד ¹.
• 1941-04-01/02 — רשיד עאלי מחולל הפיכה בעיראק בתמיכת המופתי ¹².
• 1941-05-09 — ברדיו משודרת פתווה הקוראת למלחמת קודש נגד בריטניה ¹.
• 1941-05-29 — המופתי נמלט לאיראן ¹.
• 1941-06-01/02 — הפרהוד בבגדאד. לפי ועדת החקירה העיראקית נרצחו 128 יהודים ¹².
• 1941-11-28 — פגישה עם היטלר בברלין ¹⁵.
• 1942-12-18 — נאום במכון האסלאמי המרכזי בברלין ¹.
• 1943-02-13 — היטלר מאשר את הקמת דיוויזיית האס־אס הנדשאר. המופתי משתתף בגיוס במרץ ובאפריל ¹⁷.
• 1943-05/06 — מכתבים לחמש ממשלות נגד יציאת ילדים יהודים לארץ ישראל ¹⁷.
• 1943-07-03 — פגישה עם הימלר ⁷.
• 1944-03-01 — המופתי קורא בשידור: ״הרגו את היהודים בכל מקום שתמצאו אותם״ ⁹.
• 1945-05-07 — בריחה לשווייץ והעברה לצרפת ¹.
• 1946-05-29 — המופתי בורח לקהיר ¹.
• 1961 — המכתבים שכתב ב־1943 מוצגים במשפט אייכמן (ת/1264, ת/1266) ¹⁰.
• 1974-07-04 — המופתי מת בביירות ¹.
• 2015-10-20 — בנימין נתניהו נואם בקונגרס הציוני. למחרת מפרסם יד ושם הודעה הסותרת את דבריו ¹².

מקורות

1. United States Holocaust Memorial Museum, « Hajj Amin al-Husayni: Key Dates », Holocaust Encyclopedia, consulté le 9 novembre 2026, https://encyclopedia.ushmm.org/content/en/article/hajj-amin-al-husayni-key-dates
2. United States Holocaust Memorial Museum, « Hajj Amin al-Husayni: Arab Nationalist and Muslim Leader », Holocaust Encyclopedia, consulté le 9 novembre 2026, https://encyclopedia.ushmm.org/content/en/article/hajj-amin-al-husayni-arab-nationalist-and-muslim-leader
3. Jewish Telegraphic Agency, « Report of Palestine Inquiry Commission Made Public; Places Entire Blame for Beginning of August Riots on Arabs », 1er avril 1930 (compte rendu du rapport Shaw, Cmd. 3530), https://www.jta.org/archive/report-of-palestine-inquiry-commission-made-public-places-entire-blame-for-beginning-of-august-rio
4. Jewish Telegraphic Agency, « Snell Attributes Greater Responsibility to Mufti », 1er avril 1930, https://www.jta.org/archive/snell-attributes-greater-responsibility-to-mufti-and-arab-executive-leaders-blamed-for-innovations
5. Ministère allemand des Affaires étrangères, « Record of the Conversation between the Führer and the Grand Mufti of Jerusalem », Berlin, 28 novembre 1941 (mémorandum du secrétariat du ministre, publié dans Documents on German Foreign Policy 1918-1945, série D, vol. XIII ; texte reproduit par la Jewish Virtual Library d'après W. Laqueur et B. Rubin, The Israel-Arab Reader), https://www.jewishvirtuallibrary.org/the-mufti-rsquo-s-conversation-with-hitler
6. David Kaiser, « What Hitler and the Grand Mufti Really Said », Time, 22 octobre 2015, https://time.com/4084301/hitler-grand-mufi-1941/
7. United States Holocaust Memorial Museum, « Hajj Amin al-Husayni: Wartime Propagandist », Holocaust Encyclopedia, consulté le 9 novembre 2026, https://encyclopedia.ushmm.org/content/en/article/hajj-amin-al-husayni-wartime-propagandist
8. Jens Rosbach, « Nazi-Propaganda auf Arabisch. Neue Untersuchungen zum Antisemitismus des NS-Auslandsrundfunks » (entretiens avec Jeffrey Herf et Matthias Küntzel), Deutschlandradio, transcription archivée par Kritiknetz, 2010, https://www.kritiknetz.de/images/stories/texte/Nazi%20Prpaganda%20auf%20arabisch.pdf
9. Jeffrey Herf, « Haj Amin al-Husseini, the Nazis and the Holocaust: The Origins, Nature and Aftereffects of Collaboration », Jerusalem Center for Security and Foreign Affairs, 5 janvier 2016, https://jcfa.org/article/haj-amin-al-husseini-the-nazis-and-the-holocaust-the-origins-nature-and-aftereffects-of-collaboration/
10. United States Holocaust Memorial Museum / EHRI, « Eichmann Trial — Session 63 — Submission of documents; testimony of Y. Gutman » (notice du film d'audience, pièces T/1264, T/1266, T/1267), 1961, https://portal.ehri-project.eu/units/us-005578-irn1001691
11. Wolf Gruner, « Did Haj Amin al-Husseini Influence Hitler? », USC Shoah Foundation Center for Advanced Genocide Research, octobre 2015, https://dornsife.usc.edu/cagr/2015/10/02/did-haj-amin-al-husseini-influence-hitlerby-wolf-gruner/
12. AFP / La Libre Belgique, « Netanyahu se défend d'avoir voulu exonérer Hitler de son rôle dans la Shoah », 21 octobre 2015, https://www.lalibre.be/international/2015/10/21/netanyahu-se-defend-davoir-voulu-exonerer-hitler-de-son-role-dans-la-shoah-7NUKMSYMARBMDCWMTK6KEAQ3HI/
13. Nora Benkorich, « Hitler, les Arabes et les Juifs » (recension de Gilbert Achcar, Les Arabes et la Shoah, Sindbad, 2009), La Vie des idées, 28 juin 2010, https://laviedesidees.fr/Hitler-les-Arabes-et-les-Juifs
14. Maya Margit (The Media Line), « The Palestinians who fought the Nazis » (étude de Mustafa Abbasi, Tel-Hai), Ynetnews, 16 juin 2019, https://www.ynetnews.com/articles/0,7340,L-5524975,00.html
15. Amanda Borschel-Dan, « First Egyptian Righteous Among the Nations honored », The Times of Israel, 30 septembre 2013, https://www.timesofisrael.com/first-egyptian-righteous-among-the-nations-honored/

העיקר ב־30 שניות

למי שאין זמן לקרוא הכול: העובדות שכדאי לזכור, וקישור לשיתוף.

1. ב־8 במאי 1921 מינה הנציב הבריטי הרברט סמואל את חאג׳ אמין אל־חוסייני למופתי של ירושלים. באוקטובר 1937 נמלט מארץ ישראל.
2. ב־28 בנובמבר 1941 קיבל היטלר את המופתי בברלין. במסמך נרשמו בקשות המופתי והבטחות היטלר. ב־2015 הזכירו יד ושם וחוקרים שההחלטה להשמיד את יהודי אירופה הייתה גרמנית.
3. מברלין שידר המופתי בערבית וגייס מוסלמים בוסנים לוואפן אס־אס. ב־1943 שלח מכתבים בניסיון למנוע מילדים יהודים לצאת לארץ ישראל.

שיתוף WhatsApp Telegram X Facebook E-mail העתקת קישור הורדת כרטיס הסיכום כתמונה

טעות? מקור חסר? כתבו לנו : אנחנו מתקנים טעויות ומציינים מה תוקן.