מאין בא השם ״פלסטין״? גלגוליה של מילה מהפלשתים עד אש״ף

השם ״פלסטין״ משמש כיום בוויכוח פוליטי. יש הרואים בו הוכחה שעם ערבי יושב בארץ ״מאז ומתמיד״. אחרים טוענים שמדובר בהמצאה רומית שנועדה למחוק את שמה של יהודה. מסע בעקבות המילה מגלה איזו משמעות נשאה בכל תקופה. במקום שבו נגמר התיעוד, נגמרת גם הוודאות.

הפלשתים: עם בחוף הדרומי

למילה מקור מזוהה: הפלשתים, המכונים בכתובות המצריות Peleset או Prst. הכתובות מונות אותם בין ״גויי הים״ שבהם נלחם רעמסס השלישי בסביבות 1180 לפנה״ס. בממצא הארכאולוגי של חופי הלבנט הם מופיעים בראשית המאה ה־12 לפנה״ס ². הארכאולוג דייוויד ג׳ייקובסון מסכם את העמדה הרווחת: הם הגיעו מיוון או מקפריסין דרך מצרים והתיישבו בחוף המזרחי של הים התיכון לקראת סוף המאה ה־13 לפנה״ס ⁶.

שטחם היה מצומצם: מישור החוף הדרומי, ובו חמש הערים עזה, אשקלון, אשדוד, עקרון וגת ². בית הקברות הפלשתי שהתגלה באשקלון ב־2013 הוצג לציבור ב־2016 ². עם הזמן חדלו הפלשתים להתקיים כעם מובחן, אך שם חבל הארץ שבו ישבו שרד.

הרודוטוס: ״חלק זה של סוריה, עד מצרים״

הסופר היווני הראשון הידוע שהשתמש במילה הוא הרודוטוס, במחצית השנייה של המאה החמישית לפנה״ס ⁷. בתיאור הפלישה הסקיתית הוא ממקם את המפגש עם פרעה פסמטיך ״בסוריה המכונה פלסטינה״, ואחר כך מספר על ביזת המקדש באשקלון ¹⁶. ברשימת הכוחות בצי של חשיארש הוא כותב שהפיניקים ״עם הסורים היושבים בפלסטינה״ סיפקו שלוש מאות אוניות, ומבהיר: ״חלק זה של סוריה, וכל השטח עד מצרים, נקרא פלסטינה״ ¹.

לאיזה שטח התכוון הרודוטוס? החוקרים חלוקים. לדעת לואיס פלדמן (1990), הכוונה בראש ובראשונה לחוף שבו חיו הפלשתים. הרודוטוס עצמו הכיר כנראה רק את החוף. סופרים יהודים כפילון ויוסף בן מתתיהו השתמשו לימים בשם ״יהודה״ וייחדו את השם ״פלסטינה״ לחוף הפלשתי ⁶. לדעת דייוויד ג׳ייקובסון (2001), לעומת זאת, השם Palaistinê מציין בדרך כלל במקורות היווניים והלטיניים את ארץ ישראל כולה. כך, למשל, אריסטו מתאר ב״פלסטינה״ אגם מלוח שדבר אינו שוקע בו, תיאור היכול להתאים רק לים המלח ⁶.

יהודה תחת שלטון רומא

רומא כינתה את הארץ ״יהודה״. תחילה הייתה ממלכה בחסות רומא תחת שלטון הורדוס. לאחר שהודח בנו ארכלאוס, ״סופחה יהודה לפרובינקיה של סוריה״. לפי יוסף בן מתתיהו, הסנאטור קוויריניוס הגיע לערוך מפקד אוכלוסין, וקופוניוס, בן מעמד הפרשים הרומי, קיבל ״סמכות עליונה על היהודים״ ³. אחד מממשיכי דרכו, פונטיוס פילאטוס, עורר משבר כשהכניס לירושלים נסי צבא ועליהם דמות הקיסר ¹⁷.

132–135: מרד בר כוכבא, הדיכוי והשם החדש

המרד הגדול השני פרץ ב־132, בימי הדריאנוס. המקור העיקרי שלנו הוא ההיסטוריון קסיוס דיו מראשית המאה השלישית, שחיבורו השתמר בתקציר ביזנטי. הוא מסביר את הרקע למרד: בירושלים ״ייסד [הדריאנוס] עיר במקום זו שנחרבה וקרא לה איליה קפיטולינה״, והקים מקדש ליופיטר במקום שבו עמד בית המקדש. היהודים ראו בכך מצב ״בלתי נסבל, שבני עמים זרים יתיישבו בעירם״ ⁴. ממכתביו של שמעון בר כוכבא שנמצאו עולה שכבר באפריל 132 עמד בראש המרד. מעוזו האחרון, ביתר, נפל בחורף 135–136 ⁵.

לפי דיו, בדיכוי המרד נהרסו חמישים מבצרים ו־985 כפרים ו־580,000 איש נהרגו בקרבות, מלבד המתים מרעב וממחלות, ״עד שכמעט כל יהודה הייתה לשממה״ ⁴⁵. יש לקרוא בזהירות את המספרים הקדומים. היסטוריונים בעת העתיקה נהגו לעגל מספרים ולהגדילם, והנוסח שבידינו הוא תקציר בלבד. עם זאת, הממצא הארכאולוגי בכפרי יהודה מאשר שההרס היה נרחב ⁵.

לאחר המלחמה הזאת מופיעה הפרובינקיה יודיאה בשם סוריה פלשתינה ⁵⁸. הפרשנות המסורתית, שעדיין רווחת יותר מהאחרות, רואה בכך צעד עונשי שנועד למחוק מהמפה את שמו של עם מובס ⁵. כמה היסטוריונים נזהרים יותר. לואיס פלדמן מציין שרק ראיות נסיבתיות קושרות את הדריאנוס לשינוי השם, וכי ״המועד המדויק שבו התרחש אינו ודאי״ ⁶. קסיוס דיו מתאר את איליה קפיטולינה בפירוט, אך אינו מזכיר שינוי בשם הפרובינקיה ⁴. גם השם עצמו לא הומצא אז: סופרים יוונים השתמשו בו כבר שש מאות שנה ¹⁶. הוודאות מצטמצמת לעובדה שבמאה השנייה נעלם השם הרומי הרשמי ״יהודה״ ובמקומו בא השם ״פלשתינה״.

שלוש פרובינקיות ביזנטיות ומחוז צבאי ערבי אחד

מהמאה הרביעית חילק הממשל הרומי המאוחר את הארץ לשלוש פרובינקיות: פלשתינה הראשונה, השנייה והשלישית. השלישית, שנקראה גם סלוטאריס, השתרעה על הנגב ועל שטחים בירדן של ימינו ⁷⁸. אחרי הכיבוש הערבי (ירושלים נפלה ב־638) כוננה הח׳ליפות האומיית מחוז צבאי שנקרא ג׳ונד פלסטין, לצד ג׳ונד אל־אורדון שמצפון לו. גאוגרפים ערבים במאה העשירית עדיין מנו את פלסטין עם מחוזות סוריה ⁷⁸. כך עבר השם ברציפות מיוונית ללטינית ומשם לערבית.

העות׳מאנים: אין מחוז בשם ״פלסטין״

מ־1517 עד 1917 הייתה הארץ חלק מהאימפריה העות׳מאנית. מעולם לא הייתה בה יחידה מנהלית בשם ״פלסטין״. המרכז והדרום היו כפופים תחילה לווילאייט דמשק, והצפון, לרבות עכו, חיפה ושכם, לווילאייט ביירות. ירושלים, עזה, חברון ובאר שבע נכללו בסנג׳ק ירושלים, שבמחצית השנייה של המאה ה־19 נעשה יחידה עצמאית הכפופה ישירות לקונסטנטינופול ⁸. כך מסכמת אנציקלופדיה יודאיקה: הארץ ״לא הייתה יחידה מנהלית באימפריה העות׳מאנית, כאשר הייתה חלק מפרובינקיית סוריה״ ⁸.

המנדט הבריטי: ״פלשתינה״ ו״ארץ ישראל״ על אותם בולים

הבריטים כוננו ממשל אזרחי ב־1920 וחבר הלאומים אישר את כתב המנדט ב־24 ביולי 1922 ⁸⁹. המנדט נכנס לתוקף ב־29 בספטמבר 1923 ¹⁸. כותרת המסמך היא ״The Palestine Mandate״. המבוא חוזר על ההצהרה מ־1917 בדבר ״הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל״. סעיף 22 קובע כי ״אנגלית, ערבית ועברית יהיו השפות הרשמיות של פלשתינה״ ⁹.

השם הרשמי נכתב בשלוש שפות. על בולי סדרת הנוף מ־1927 (קבר רחל, כיפת הסלע, מגדל דוד וטבריה) נכתב בעברית ״פלשתינה (א״י)״. שתי האותיות בסוגריים הן ראשי התיבות של ארץ ישראל, שמה העברי המסורתי של הארץ ¹⁰. אותו נוסח מופיע גם על מטבעות ושטרות מתקופת המנדט, ובהם מטבע מיל אחד מ־1927 ושטר של לירה אחת מ־1939 ²¹.

במסגרת זו הכינוי שמקורו בשם הארץ, ״פלשתינאי״, חל על כל תושביה, ובשימושם של המוסדות היהודיים בראש ובראשונה על היהודים עצמם. העיתון באנגלית שייסד גרשון אגרון בירושלים ב־1932 נקרא The Palestine Post עד 1950, ורק אז היה לג׳רוזלם פוסט ¹¹. התזמורת שהקים ברוניסלב הוברמן עם 75 נגנים יהודים מאירופה הופיעה לראשונה בניצוחו של טוסקניני ב־26 בדצמבר 1936 בשם Palestine Orchestra, התזמורת הארץ־ישראלית. ב־1948 קיבלה את השם התזמורת הפילהרמונית הישראלית ¹². במלחמת העולם השנייה שירתו בכוחות הבריטיים כ־30,000 מתנדבים יהודים מארץ ישראל. בבריגדה היהודית, שהוקמה בספטמבר 1944, שירתו יותר מ־5,000 מהם ¹³. בה בעת דחו מנהיגי הערבים בארץ, ובהם המופתי של ירושלים אמין אל־חוסייני, את המנדט ואת הבית הלאומי היהודי שנקבע בו (ראו המופתי של ירושלים אצל היטלר).

אמנות אש״ף מ־1964 ומ־1968

כבר בשלהי התקופה העות׳מאנית ובימי המנדט הבריטי נדונה זהות לאומית ערבית פלסטינית ¹⁹²⁰. האמנה הלאומית הפלסטינית שהתקבלה ב־1964 עם הקמת אש״ף הכריזה כי ״פלסטין היא מולדת ערבית״ והגדירה פלסטינים כ״אזרחים הערבים שמקום מושבם הרגיל היה בפלסטין עד שנת 1947״. עוד נקבע כי ״יהודים ממוצא פלסטיני ייחשבו פלסטינים אם יקבלו על עצמם לחיות בנאמנות ובשלום בפלסטין״. סעיף 24 הבהיר כי הארגון אינו מפעיל ״שום ריבונות טריטוריאלית״ בגדה המערבית, שהייתה אז בידי ירדן, או ברצועת עזה ¹⁴.

הנוסח המתוקן מיולי 1968 החמיר את הקביעות. ״פלסטין בגבולות שהיו לה בימי המנדט הבריטי היא יחידה טריטוריאלית אחת שאינה ניתנת לחלוקה״ (סעיף 2). רק ״היהודים שמקום מושבם הרגיל היה בפלסטין עד ראשית הפלישה הציונית״ ייחשבו פלסטינים (סעיף 6). ״הטענות בדבר קשרים היסטוריים או דתיים בין היהודים לפלסטין״ הוכרזו ככאלה ש״אינן מתיישבות עם עובדות ההיסטוריה״ (סעיף 20) ¹⁵. באותו סעיף הכריז אש״ף על בטלותם של הצהרת בלפור ושל המנדט ¹⁵. בשנות השבעים אימץ האו״ם מונחים מן השיח הזה (ראו החלטה 3379).

כרונולוגיה

• בסביבות 1180 לפנה״ס — רעמסס השלישי נלחם ב״גויי הים״ ובהם הפלשתים (Peleset), המתיישבים בחוף הדרומי של הלבנט ².
• המחצית השנייה של המאה החמישית לפנה״ס — הרודוטוס כותב שחלקה של סוריה המשתרע עד מצרים ״נקרא פלסטינה״ ¹⁷.
• ראשית המאה הראשונה לספירה — יהודה מסופחת לפרובינקיה סוריה ומופקדת בידי קופוניוס. קוויריניוס עורך מפקד ³.
• 132-135/136 — מרד בר כוכבא. דיו קושר את פרוץ המרד לתוכנית לייסד מחדש את ירושלים בשם איליה קפיטולינה ⁴. מועד שינוי שם הפרובינקיה נותר שנוי במחלוקת ⁵⁶.
• המאה הרביעית — חלוקה לפלשתינה הראשונה, השנייה והשלישית ⁷⁸.
• 638-640 — הכיבוש הערבי. האזור נעשה למחוז ג׳ונד פלסטין ⁷⁸.
• 1517 — הכיבוש העות׳מאני. עד 1917 אין מחוז עות׳מאני בשם ״פלסטין״ ⁸.
• 1920 — כינון הממשל האזרחי הבריטי ⁸.
• 1922-07-24 — חבר הלאומים מאשר את כתב המנדט לארץ ישראל. נקבעות שלוש שפות רשמיות ⁹. המנדט נכנס לתוקף ב־29 בספטמבר 1923 ¹⁸.
• 1927-06-01 — בולי הנוף הראשונים נושאים את הכיתוב ״Palestine / פלשתינה (א״י) / فلسطين״ ¹⁰.
• 1932-1944 — פלסטיין פוסט (1932), התזמורת הארץ־ישראלית (1936) והבריגדה היהודית (1944): מוסדות יהודיים נושאים את שם הארץ ¹¹¹²¹³.
• 1948-05 — סיום המנדט והכרזה על הקמת מדינת ישראל ⁸.
• 1964 — הקמת אש״ף וקבלת האמנה הלאומית הפלסטינית ¹⁴.
• 1968-07 — האמנה המתוקנת נוקבת ב״גבולות המנדט״ ושוללת את הקשר היהודי לארץ ¹⁵.

מקורות

1. Hérodote, Histoires, VII, 89 (et I, 105), trad. G. C. Macaulay, Lexundria, https://lexundria.com/hdt/7.89/mcly
2. Kristin Romey, « Discovery may reveal the origins of the Hebrew Bible's greatest villains », National Geographic, 10 juillet 2016, https://www.nationalgeographic.com/history/article/bible-philistine-israelite-israel-ashkelon-discovery-burial-archaeology-sea-peoples
3. Flavius Josèphe, Antiquités juives, XVIII, 1-10 (Quirinius, Coponius) et 55-56 (Pilate), trad. W. Whiston, Lexundria, https://lexundria.com/j_aj/18.1-18.10/wst
4. Cassius Dion, Histoire romaine, LXIX, 12-14 (abrégé), trad. E. Cary, Loeb 1925, LacusCurtius (université de Chicago), https://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/69*.html
5. Jona Lendering, « Roman-Jewish Wars : Bar Kochba », Livius.org, https://www.livius.org/articles/concept/roman-jewish-wars/roman-jewish-wars-8/
6. David M. Jacobson, « When Palestine Meant Israel », Biblical Archaeology Review 27/3, mai-juin 2001 (version grand public de « Palestine and Israel », BASOR 313, 1999), citant Louis H. Feldman, « Some Observations on the Name of Palestine », Hebrew Union College Annual 61, 1990, https://library.biblicalarchaeology.org/article/when-palestine-meant-israel/
7. Glen W. Bowersock, « The Many Lives of Palestine » (recension de Nur Masalha, Palestine: A Four Thousand Year History, Zed Books, 2018), The New York Review of Books, 18 avril 2019, https://www.nybooks.com/articles/2019/04/18/nur-masalha-many-lives-palestine/
8. « Palestine », Encyclopedia.com (entrées de l'Encyclopaedia Judaica, de l'Encyclopedia of the Modern Middle East and North Africa [Don Peretz] et du Dictionary of the Israeli-Palestinian Conflict), https://www.encyclopedia.com/places/asia/israeli-political-geography/palestine
9. Société des Nations, « The Palestine Mandate », Londres, 24 juillet 1922, Avalon Project, Yale Law School, https://avalon.law.yale.edu/20th_century/palmanda.asp
10. Zobbel, « Palestine : Pictorials 1927 » (catalogue philatélique : légendes et dates d'émission), https://www.zobbel.de/stamp/pal_09e.htm
11. « Jerusalem Post », Encyclopaedia Judaica, via Encyclopedia.com, https://www.encyclopedia.com/religion/encyclopedias-almanacs-transcripts-and-maps/jerusalem-post
12. Orchestre philharmonique d'Israël, « History », https://www.ipo.co.il/en/about/history/
13. United States Holocaust Memorial Museum, « Jewish Brigade Group », Holocaust Encyclopedia, https://encyclopedia.ushmm.org/content/en/article/jewish-brigade-group
14. OLP, « The Original Palestine National Charter » (1964), texte reproduit par la Jewish Virtual Library, https://www.jewishvirtuallibrary.org/the-original-palestine-national-charter-1964
15. Conseil national palestinien, « The Palestinian National Charter », 1er-17 juillet 1968, Avalon Project, Yale Law School, https://avalon.law.yale.edu/20th_century/plocov.asp
16. Hérodote I, 105, https://lexundria.com/hdt/1.105/mcly
17. Josèphe XVIII, 55–59, https://lexundria.com/j_aj/18.55-18.59/wst
18. SDN, constat de prise d’effet, https://www.un.org/unispal/document/auto-insert-204395/
19. Rashid Khalidi, Palestinian Identity, https://www.jstor.org/stable/10.7312/khal15074.7
20. ICGS, histoire du mouvement national, https://icgs.org.il/en/publications/were-the-palestinians-invented/
21. Palestine Currency Board, pièce de 1 mil de 1927 et billet de 1 livre de 1939, reproductions des spécimens A et B, https://www.palestinianhistory.org/currency

העיקר ב־30 שניות

למי שאין זמן לקרוא הכול: העובדות שכדאי לזכור, וקישור לשיתוף.

1. מקור השם ״פלסטין״ בשמם של הפלשתים, עם שהתיישב ברצועת החוף שבין עזה לאשדוד בסוף המאה ה־13 או בראשית המאה ה־12 לפנה״ס.
2. במאה החמישית לפנה״ס כינה הרודוטוס ״פלסטינה״ את חלקה של סוריה שהגיע עד מצרים. הרומאים קראו לארץ ״יהודה״ עד מרד בר כוכבא בשנים 132–135.
3. המנדט הבריטי נכנס לתוקף ב־1923. ב־1964 נתנה אמנת אש״ף הגדרה פוליטית לזהות הפלסטינית.

שיתוף WhatsApp Telegram X Facebook E-mail העתקת קישור הורדת כרטיס הסיכום כתמונה

טעות? מקור חסר? כתבו לנו : אנחנו מתקנים טעויות ומציינים מה תוקן.